השבת תורמת רבות למסגרת המשפחתית נפרט את הדברים. החיים זורמים ללא הפוגה. אין עצירה ואין האטה: מי שעוצר, נדרס: מי שאינו מתקדם, נדחק לשוליים. במהלך החיים קיים פרדוקס בלתי נשלט: את כל זמנו ואת כל יישותו מקדיש האדם למען עצמו ולמען משפחתו. למרבה ההפתעה, למרות כל זאת לא נותר לו אפילו רגע אחד כדי לחשוב מחשבות מהות על עצמו ועל אשתו וילדיו!
מלחמת הקיום הפכה למשימה כמעט בלעדית ויחידה בחיי האדם. היא תובעת את כל המשאבים האנושיים. התועלתיות שולטת בכל תחומי החיים. החכמה, המדע והתבונה רתומים למשימה מרכזית המעסיקה את האנושות, משימה ששמה הפשטני הוא: רדיפת בצע. לערכים אנושיים – לחסד ולרחמים, לטוב לב ולהקרבה למען הזולת, אין כמעט ערך עצמי: גם הם נמדדים כיום על פי מידת התועלת שהם מביאים לאדם עצמו.
מי מסוגל לעצור ריצה זו? היכן וכיצד ימצא האדם את עצמו? הפיתרון ניתן בתורה: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג).
השבת היא מתנת אלוקים. היא מרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים, היא מקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת מרחיקה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו. הוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.
פתאום האדם מגלה שיש בורא לעולם. הוא חש כלפי עצמו: יש מי שמכיר אותך, דואג לך, מוכן לעזור לך, ובלבד שתתן לו את ההזדמנות לכך, שתבטח בו ותייחל לחסדו.
זאת ועוד, בשבת כולם הופכים לשווים! לאורכם של ששת ימות השבוע מתהלכים בעולם עניים ועשירים, עובדים ומעבידים, נותנים ומקבלים. בשבת אין ערך לעשירות, וגם אין חיסרון בעניות. אוצרות השבת פתוחים לכל במידה שווה, ומי שיודע לנצלם, הוא האדם המאושר!