מהו היעד שמציב לעצמו אדם ממוצע בדורנו? בדרך כלל הוא שואף להגיע להישגים מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית. אולם יש לדעת, שאדם השואף להשיג את כל מבוקשו בעולם הזה, לא יגיע לעולם ליעדו הסופי. ככל שיצליח, ירצה תמיד יותר.
כאשר ג'ים קלארק, אחד מאילי ה'היי-טק', היה עדיין בתחילת דרכו, הוא גילה לידידו הקרוב, הסופר מייקל לואיס: "אני שואף להגיע לעשרה מיליונים". לאחר שהעסק הצליח, הוא הודיע שכאשר יגיע למאה מיליון, הוא יהיה מאושר. כאשר העסק היה שווה 600 מיליון, הוא הבטיח ללואיס שהוא, בסך הכל, רוצה להגיע למיליארד, ואז יבוא על סיפוקו. חודשים ספורים לאחר מכן, כששווי החברה שלו היה שלושה מיליארד דולר, אמר קלארק: "כשאעבור את לרי אליסון (שהונו הסתכם בתשעה מיליארדים) אפסיק מיד את המרוץ".
ההסבר לתופעה זו הוא שכל עוד שלא הושג היעד, הוא נראה לאדם כפיסגת האושר. אולם ברגע שהאדם הגיע אליו, שוב אין הוא מסוגל להנות ממה שהשיג, כי עתה מתגלה לו האמת: "הכל הבל הבלים", האושר היה מדומה! עתה הוא זקוק ליעד חדש, גדול יותר, יעד שיתן לו את הסיפוק המבוקש, וחוזר חלילה.
לעומת זאת מי ששאיפתו העיקרית מתמקדת בהתעלות רוחנית, כל דרגה שהוא מגיע אליה, תורמת לו עונג אמיתי וסיפוק נפשי. ההישגים הם בעלי ערך נצחי. ודאי שהוא משתדל להגיע להישגים גבוהים יותר, אולם מכיון שקניני הנפש הם נצחיים, הוא חי בתחושה מתמדת שיגיעתו לא היתה לריק. הוא שמח בכל ליבו, ויודע שהשגיו הרוחניים הם קניינו לעד.