שירת האזינו בנויה מארבעים ושלושה פסוקים (דברים פרק ל"ב), והינה מחולקת, הגיונית, לפרקים פרקים. כלולים בה שבעים חרוזים, החותרים אל עמקי ההיסטוריה היהודית, העוסקים בקוים המנחים אותה וביצירת מיסגרות, שלתוכן יוצקו כל קורות עמנו עד סוף כל הדורות.
החלק הראשון, כולל פסוקי פתיחה, הקוראים לטבע עצמו ("האזינו השמים וגו'") להאזין לדברים, שתוקפם כתוקף חוקי הטבע.
החלק השני מבהיר את רצון האלוקים בהיסטוריה, בחפצו להעניק אושר ורוב טובה לאנושות, ואלו תלויים אך בה ובהתנהגותה. כן מובע בחלק זה הרצון לנשא את עם ישראל – כחלק מתוכנית היסטורית כוללת – אל פסגה רוחנית, כפי שאכן יקרה באחרית הימים.
החלק השלישי מתאר, במשפטים קצובים, את תהפוכות לב העם, את חסד האלוקים עליו במדבר, חסד, שעליו מושתתות הבחירה והברית, ואת אי הכרת הטובה של העם, את מרידתו והפרת הברית הגוררת אחריה את התוכחה כולה.
החלק הרביעי מתאר את הנפילה הגדולה – נפילתו המוסרית של עם ישראל, והסיבות שהביאו לכך. את נהייתו אחר האלילות לסוגיה, אחר הזימה, אחר תרבויות זרות. נפילה – המחייבת, בעצם, את השמדתו המוחלטת, חלילה.
החלק החמישי מבשר, כי למרות הכל ייגאלו בעתיד, על אף החטאים וחרף הבגידה, וכן קובע הוא את הסיבה לגאולה זו.
החלק הששי הינו תיאור הגאולה עצמה, כולל הנקמה בצוררי ישראל, שעמדו עלינו לכלותינו.
זוהי איפוא, מסכת הכוללת בקירבה את פשר העתיד לקרות, ואשר באו דבריה והתגשמו עד לפרק שלפני האחרון. העיון בה, הוא לבן דורנו מסע כואב ומלהיב כאחת, אל הזהות העצמית שלנו.
