הפרקים הראשונים של ספר בראשית מלמדים אותנו, שבריאת האשה היתה שונה בתכלית מבריאת המין הנקבי בממלכת החי. התורה מציינת לא רק את העובדה שהאשה נבראה בתהליך שונה מן האיש, אלא גם את האופן שבו באה האשה לעולם ואת המטרה שלמענה היא נבראה. זאת, בניגוד לנקבה של כל שאר היצורים החיים, שלא נרמז בהם מאומה בנוגע להבדלי המינים. קיומם של אלה מסתכם בהוראה כללית אחת: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – תרומתם מתבטאת בתהליך הריבוי בלבד.
לעומת זאת, בבריאת האדם נאמר: "ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצוו ה' אלקים על האדם לאמר, מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בראשית ב', ט"ו, י"ז). האיסור לאכול מעץ הדעת החדיר לתודעת האדם עקרונות חינוך מוסריים, העניק לו את כוח הבחירה החופשית ונתן בידו היכולת לבחור בין טוב לרע. רק לאחר שהועלה האדם על נתיב חינוכו המוסרי, ממשיך הכתוב ואומר: "ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (שם, פסוק י"ח). לאשה נועד תפקיד חשוב ביותר גם במסגרת ערכית וחינוכית זו, עליה להיות "עזר כנגדו".
הדגשה זו רומזת לכך, שבשלב זה של התקדמות האדם בדרכו החינוכית והמוסרית, כאשר חייו הופכים למאבק בלתי פוסק ביצריו ובדחפיו, הוא נזקק ל"עזר כנגדו". האשה איננה אדם נוסף בעל אותם כישורים ותכונות, אלא היא בריאה בפני עצמה, שבשוני שלה מבעלה היא משלימה אותו ומצליחה לסייע לו במאמציו ובנסיונותיו בעת שבוחר הוא בין טוב לרע. בעומדו לפני זכות הבחירה בין הטוב לרע, ייטיב הבעל להתגבר ולנצל את רצונו החופשי לטוב, בסיועה של ה"עזר כנגדו".
תפקיד נעלה זה מתווסף למעלותיה הייחודיות של האשה, למקומה בעולמו של הקב"ה ולתפקידיה הרוחניים והחינוכיים המגוונים ורבי הערך.