חוסר הבהירות ואי היכולת להבין את המאורעות, הם הנקראים הסתר פנים. במקום לראות את ידה המכוונת של ההשגחה, הניצבת מאחורי המאורעות, תוהים האנשים שמא ה' עזבם. האדם מטבעו מחפש בהירות. הוא מעוניין להסביר לעצמו שלכל פרט יש סיבה. אדם שאינו מבין את תכלית סבלו, קשה לו הסבל שבעתיים. הבנת הסבל מעניקה לו כוחות מחודשים המאפשרים לו להתגבר על צרותיו.
אדם יבלע תרופה מרה ביותר ויהיה מוכן לעבור ניתוח מסובך ומסוכן, אם ישתכנע שהדברים לטובתו. תלמיד יהיה מוכן לקבל עונש וישתדל להבינו, אם יחוש שהעונש אינו שרירותי. אולם, כאשר האדם אינו מבחין בתועלת, כאשר הוא סבור שכל מה שמתרחש הוא מקרי וללא הועיל, הוא עלול להתייאש. בסופו של דבר, הוא עלול להגיע למצב שבו יאבד את צלם האלוקים שבו.
רופא ווינאי ידוע, ששהה באושוויץ במשך כשלוש שנים, נשאל לאחר המלחמה, מדוע בין האסירים אשר שמשו בתפקיד "קאפו" בגיא ההריגה, לא היה אפילו רב אחד? מה היה סוד חסינותם של אותם אנשים, בו בזמן שאנשים משכילים אחרים שיתפו פעולה עם הנאצים בניסיונם להוותר בחיים? ענה להם אותו רופא: אדם אשר רואה תכלית בכל מה שקורה לו, אינו מאבד את צלם האלוקים. הוא יבכה, הוא יכאב, הוא יצעק, אולם הוא לא יתייאש.
לעתים נדמה לנו שאילו היינו רואים בחוש את ידו הגדולה של ה', היו חיינו קלים יותר. נדמה לנו שאילו היתה הנהגת ה' גלויה, וכל חוטא היה נענש מיד לאחר חטאו, היו השקפותינו ואמונתנו בהירות יותר. אולם הדבר אינו אפשרי מכמה סיבות. אילו היהת השגחת ה' נראית תמיד בעליל, היתה התביעה על האדם גדולה מאד. יתכן שתביעה הנובעת מהעובדה שבני האדם רואים עין בעין את יד ה', היא למעלה מהיכולת האנושית.
נוסף לכך, מטרתנו בעולם היא לבחור בטוב ולברוח מפני הרע. הבחירה היא יסוד חיינו. אילו היינו רואים את הנהגת ה' באופן ברור ומוחשי מאד, היתה נמנעת מאיתנו הבחירה ועבודת ה' שלנו היתה נעשית כמתוך כפייה. הידיעה הבהירה היתה מאלצת את האדם לפעול כפי שהוא מצווה על ידי ה'.
עלינו להחדיר ללבנו, שדווקא חוסר הבהירות הוא המקנה לחיים את ממד הבחירה והוא המאזן את העבודה הרוחנית בעולמנו.