כאשר התורה מנמקת את איסור אכילתו של הדם, היא מבארת: "כי הדם הוא הנפש". לא רק לאדם יש נפש, גם לבהמה וגם לחיה יש נפש. מקרא מלא דיבר הכתוב: "ומכה נפש בהמה ישלמנה" (ויקרא כ"ד, י"ח).
מהי הנפש?
האדם הוא מכונה מתוחכמת. הוא מתוחכם יותר מהמחשב החכם ביותר. אך האדם ממצה את עצמו רק כשהוא חי. מאדם מת הוצאה התוכנה המפעילה אותו, הוצאה רוח חייו. הדם הוא הנפש. הוא זה שמפעיל את הגוף, מעביר מזון, מעביר חמצן ואף נותן חיות לאדם.
גם לבהמה יש נפש. גם לה יש דם וגם היא פועלת מכוחו. המחשב של הבהמה הוא אמנם קטן ופשוט יותר מזה של האדם, אך הוא קיים.
האדם נברא בצלם אלוקים והוא במעלה שונה מזו של הבהמה. עלינו למצוא את ה"מרכיב" הקיים באדם ואינו נמצא בבהמה.
לאדם יש רוח, דעת, תבונה וכושר הבחנה. לבהמה אין את כל אלו. היא נגררת אחרי הטבע שטבע בה הבורא. אין ביכולה לבחור, ליצור ולחדש חידושים. ואילו האדם, ביסוד מהותו הוא מבחין, בודק, יוצר, מחדש ומחליט. אם האדם אכן משתמש בכוחותיו אלו, הרי הוא ממלא את ייעודו כאדם. ואם לאו, הרי הוא קרוב יותר לבהמה.
הבה נבחן מוסכמות, נבחן את השאלה שתשובתה נראית כה פשוטה ומובנת מאליה: מי חי טוב יותר, האדם או הבהמה?
שאלה זו עשויה להעלות חיוך, אך התשובה עליה אינה כה פשוטה כפי שהדבר נראה ממבט ראשון.
בכל אשר נפנה, נבחין כי לאדם איכות חיים גבוהה יותר. אדם שרוצה לאכול משתמש בכף ובמזלג, הוא אוכל ליד שולחן נקי, ישיבתו מסודרת ונוחה והאוכל שהוא אוכל מגוון ומשתנה מיום ליום. לעומתו, הבהמה אוכלת כל יום אותו מאכל מתוך לכלוך ורפש.
מהאכילה אל המנוחה. האדם שוכב על מזרן נוח, מרופד היטב ומסודר כדבעי. את גופו מכסים מצעים עדינים ומתחתיו פרוס סדין. כך ערבה לו שנתו והוא חש בנעימים. לעומת זאת, לא שפר גורלה של הבהמה. היא ישנה בקור, על הארץ, בתוך בוץ, ללא כר מתחת לראשה וללא שמיכה שתנעים לה את שנתה.
גם בתחום הביגוד נוח לו לאדם וטוב לו מהבהמה. מערכת בגדים שלמה עומדת לרווחתו והוא משתמש בה כרצונו, לפי הזמן והתנאים.
לסיכום, איכות חייו של האדם טובה בהרבה מזו של הבהמה.
אך הבה נבחן את הדוגמה הראשונה – האוכל. הבה נחשוב מה עלול לקרות כאשר הסתנן זיהום למאכלו של האדם. בארוחה אחת בלתי מחושבת הוא עלול לאבד את שיווי משקלו הבריאותי. ואילו הבהמה – הסיכוי שלה להפגע ממאכלים נמוך בהרבה מזה של האדם. מאכלה מצוי בשפע והיא לא צריכה לבחון אותו אם הוא ראוי לאכילה או לא. היא אוכלת מכל הבא ליד ומשביעה את נפשה. האם לפחות מבחינה תזונתית לא עדיפים חייה של הבהמה?!
נוסף לכך, ללא הממד הרוחני, חייה של הבהמה נראים חיים איכותיים יותר מאלו של האדם. איכותו של האדם נמדדת בתחום הרוח. האדם נחשב כיצור יקר, אשר בכוחו להגיע עד לדרגת נבואה ולהתענג על זיו השכינה. אך אם הוא אינו קולט את ייחודו כאדם, את הפוטנציאל האדיר שבו, אזי "נמשל כבהמות נדמו". כאשר הוא שוכח את יכולתו לסרב לתאוותיו, הרי הוא משול לבהמה.
היכולת לומר "לא", לשמור על בלמים ועל מעצורים, היא עצם מהותו של האדם כאדם. על כך אנו משבחים ומהללים בתפילה: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". הבינה היא כח ההחלטה להבדיל בין האסור למותר, בין הקדוש לטמא, בין הרצוי למתועב ובין החיובי לשלילי. בזאת נבחנת מידת ה"אדם" שבאדם.
