לא אחת בהיסטוריה היהודית, התנכלו שונאי ישראל למצוות ברית מילה ולמקיימיה. בשלוט הרומאים בארץ לאחר חורבן בית שני, הם אף גזרו פעם אחר פעם עונש מוות על היהודים המלים את בניהם.
בידינו עדות לויכוח בין רבי עקיבא שנידון למוות על ידי הרומאים ב"עוון" לימוד תורה ברבים, לבין הנציב הרומי טורנוסרופוס. במרכז הויכוח עמדה מצוות ברית המילה. מפאת חשיבותה נביאה בשלמותה:
"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אלו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים! אמר לו טורנוסרופוס: הרי שמים וארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר, שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור לי דברים שהם מצויים בבני אדם. אמר לו: למה אתם מלין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשי בני אדם נאים משל הקב"ה".
"הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות (עוגות) ואמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם. אין אלו נאים יותר מן השיבולים?"
"אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אין יוצא הוולד מהול ממעי אימו? אמר לו רבי עקיבא: לפי שלא נתן הקב"ה מצוות לישראל, אלא לצרף (לעבד את מידות הנפש) אותם בהן" (מדרש תנחומא, תזריע ח').
המעיין במדרש יבחין כי השניים כלל לא דנו במצוות מילה. זו אך שימשה להם תואנה ונקודת מוצא לויכוח מהותי יותר. למעשה, בויכוח עמדו זה מול זה הפסימיות היוונית – רומית, שמייצגה היה כאן הכובש, השולט, זה שהעולם ומנעמיו הדום לרגליו, ומולה האופטימיות היהודית שנוסף לה נופך משמעותי בהישמעה מפי רבי עקיבא, הנידון למוות.
העולם, טען הרומאי, הינו כמות שהוא, על הטוב ועל הרע שבו. הוא חסר שלמות ואינו ניתן לתיקון. גם אין צורך בכך. אין לו מטרה או כיוון, כי אם שעתו וזמנו. חיה איפוא את שעתך. אתה, האדם, קטן אתה! כלום יכול אתה לעשות שמים וארץ? הנך פירור בלתי נראה ביקום אדיר זה, ומה ערך יש למעשיך הטובים והרעים כאחת?
רבי עקיבא גרס:
נאים מעשי האדם, כביכול, ממעשי האלוקים. בעת שאחריותנו כבני אדם עומדת על הפרק, אל תיזכר באפסות כוחך מול שמים וארץ. "אמור לי דברים שהם מצויים בבני אדם. כאן חשיבותנו הגדולה. העולם נברא חסר בכוונה תחילה, כדי שיוכל האדם במעשיו ובבחירתו החופשית להשלימו ולתקנו. בידו הכוח לאפות עוגה משיבולים ולשפר דברים בעולם. זו התקווה הגדולה. ובעיקר, התקווה ביכולתו לשפר את עצמו ולשפר גם את גופו, כפי שמלמדת אותנו מצוות מילה: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, ג'). השאיפה לעולם טוב יותר היא הדלק החייב להניע את פעולות האדם, כשהמצוות נועדו לצרף ולחשל את רוחו, למען יעמוד במשימה הרוחנית שהוטלה עליו.
