המגבית הראשונה בתולדות עם ישראל נערכה זמן קצר לאחר מעמד הר סיני. המגבית התנהלה במרץ והיתה ססגונית ורבת היקף. בני ישראל תרמו מכל הלב ומכל הבא ליד: "זהב וכסף ונחושת וארגמן ועורות אלים ועצי שטים, שמן למאור, אבני שוהם" (שמות כ"ה, ג'-ז'). המטרה היתה נעלה ביותר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם). האלוקים ביקש, כביכול, לשכון בין בני אדם בבית משלו. בית שבו יעמדו שולחן, ארון ברית, מנורה, מזבחות ושאר פריטים המוזכרים בפרשת השבוע (פרקים כ"ה-כ"ז).
וזו בדיוק הבעיה הנקודה המביכה שבמגבית. שכן "בשעה שאמר הקב"ה למשה: 'עשה לי משכן', התחיל לתמוה: 'כבודו מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר לי עשה לי משכן?" (שמות רבה ל"ד, ד"ה). לכאורה, קיימת סתירה בין החינוך להאמין באלוקים אחד, רוחני, אין סופי, שאינו נתפס כלל במושגי המרחב והזמן, לבין בקשה זו. בקשה האומרת: "ארד ואצמצם שכינתי בתוכם" (במדרש שם). האם לא דיברו לוחות הברית בשפה שונה, באוסרם עשיית פסל ותמונה לאלוקים, במאבקם נגד כל ניסיון להמחשת האלוקות?
אכן, הסתירה קיימת. המושג "אלוקים" בטהרתו מנוגד לרעיון המשכן הארצי. אולם שדווקא בני ישראל, דרשו את הקמתו. "ריבונו של עולם", טענו, "מלכי הגויים יש להם אוהל ושולחן ומנורה ומקטר קטורת וכן הוא תכסיסי מלוכה… ואתה הוא מלכנו… לא יהיו לפניך תכסיסי מלוכה? אמר להם: בני, אותם בשר ודם צריכים לזה, אני איני צריך" (מדרש אגדה).
לא האלוקים זקוק למשכן, כי אם האדם. המשכן הוא הפשרה בין האמת המוחלטת לבין טבעו המוגבל של האדם. זהו הוויתור האלוקי לאנושי שבנו, המבקש להשביע גם את החושים בדבר שיזכיר לו את נוכחות האלוקים. לא די באידיאלים מופשטים ונשגבים כדי לקיים נוכחות זו בלב האדם. אלו לעולם לא ינצחו את עגלי הזהב למיניהם, הקורצים והנוצצים במוחשיותם המשכרת. האדם נוטה מטבעו למוחשי. המשכן יסייע בידם בעת ההתמודדות בין הכוחות המנוגדים שבלבם, ובאמצעותו יקל עליהם להתקשר אל האלוקי, אל המופשט מעבר לחושים.
בני ישראל דרשו משכן, והאלוקים הסכים לדעתם. אולם את תבניתו ואת תכניותיו סיפק לצוות ההקמה האנושי אלוקים עצמו. לפניכם התכנית, בצעו אותה במדויק.
זוהי הוראה משמעותית. היא מעניקה עומק בל ישוער וערך נצחי למשכן. בהוראה זו יצא המשכן מגבולות העשייה האנושית למעשה יצירה של האלוקים. בתבנית המשכן – "תבניתם אשר אתה מראה בהר" (כ"ה, מ') – משתקף מבנה היקום עצמו על אחדותו ועל רבגוניותו, על הגלוי ועל הנסתר שבו, על החומרי ועל הרוחני שביסודו.
יקום, משכן, ואדם ניצב בינותם. משולש שווה צלעות המעורר את המחשבה ואת הדמיון, לרצות לחתור אל הסוד הפנימי. האלוקים ברא עולם לאור תכלית מסוימת ושיכן בה את האדם. האדם בונה במעשה מקביל ולפי אותה תכנית, משכן בתוך העולם, כדי להשכין את שכינת האלוקים בתבל.
