כשסיים את כתיבת ספרו הראשון "חפץ חיים", והיה צורך לגייס כאלף רובל לשם הדפסתו, לא נהג כפי שנהגו בזמנו – רכישת מנויים, כלומר, המחבר היה פונה ללומדי התורה, והם היו משלמים לו מראש את מחיר הספר שעתיד להופיע.
ה"חפץ חיים" סרב לקבל כסף מאיש בטרם יש לו ספר לתת תמורתו בטענה כי אז הוא מקבל עליו אחריות להמציא למנוי את הספר או להחזיר לו את הכסף, ואולי בינתיים יעתיק אותו אדם את מושבו לעיר אחרת ויצטרך ללכת אחריו ולחפשו. או שמא ילך לעולמו ויצטרך לחפש את יורשיו.
ה"חפץ חיים" היה רוכש מנויים בהבטחה בלבד, והסביר: "היות ונחוץ לי כאלף רובל שבדעתי ללוות ממכרי, חושש אני לקחת ממון של אחרים ללא ידיעה ברורה מהיכן אחזירם. אולם כאשר אני מקבל הבטחות חתומות מאנשים שירכשו את הספר בצאתו לאור, סומך אני עליהם ללוות כספים על סמך זה, כי הרי מסתמא לא יתחרטו".