הזרוע האחת של גבורת האל שגאלה את כולם מעונים, החסד אחד שנשא את כולם על כנפי נשרים אל על, זו ההיסטוריה המשותפת המגלה את גבורת האל, היא שהפכה אותם ל"ישראל", לעם המגלה את הנהגת השררה של הא-ל. ואילו התפקיד האחד המשותף לכולם, המוטל על כולם כאחד, הוא שאסף את כל החוליות העצמאיות, את כל הגרעינים המרכזים של החוגים הסגורים – והפך אותם ל"קהל", הוא שכינס את גדוליהם וזקניהם והפך אותם ל"עדה" – למרכז וגרעין קבוע של הקהל.
ועתה… ושחטו "אותו" "כל" קהל עדת ישראל! כל הנפשות האלה, כל הבתים, המשפחות והחוגים, כל העם הזה על כל שדרותיו – חדורים כולם רוח אחת ומתקדשים לייעוד אחד. כולם קרואים לעדרו של רועה אחד כ"שה", כולם הולכים בעקבות הרועה ב"תמימות" של גוף ורוח בחירות, בעצמאות ובגבורה – ברעננות נעורים ובענוה – כ"תמים", כ"זכר" וכ"בן-שנה".
זה רעיון הקודש, המתבטא ומתגשם בחיי היחיד והבית, המשפחה, הקהל והעם – כדרך שהעץ כולו חוזר תמיד ונשנה בגזע ובענף, בסעיף ובעלה ובגרעין.
הנה אלה קוים אחדים מתוך מגילת היסוד של ישראל. אולם, המרכז של כל הבנין הנהדר הזה, הקרקע הברוכה המצמיחה את החיים האלה, היסוד שעליו יש להשתית את כל הערכים הללו, את החירות, את המשפט ואת המסירות, הבטחון והמשמעת – היסוד לכל אלה היה – לא המקדש והמדינה – אלא הבית: "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, נמצינו למדים ששלושה מזבחות היו לאבותינו במצרים, המשקוף ושתי המזוזות"! המזוזות והמשקוף – הם הם המזבחות של אבותינו! המשקוף מסמל את הגג, המגן על האדם מפני הטבע, ואילו המזוזה רומזת לקיר, הסוגר על האדם מפני החברה, שני אלה ממצים את מושג הבית.
ומה שישראל למד באותה שעת חצות, המקדשים שנתקדשו על ידי קרבן הפסח, הם שעמדו לאבותינו ולנו, הם שנשארו בידינו, הם הם שהבטיחו את קיומנו בחליפות העתים וסערותיהן. כל שאר המזבחות נפלו וכל שאר המקדשים חרבו, ואילו הבית נתקדש על ידי הפסח והמלאכים שהוזמנו. רגשי אישיות ורגשי אבות ובנים, רוח חירות, משפט ואחוה, חוש קהל, עדה ועם, בטחון משמעת ומסירות לה' – הבית הזה והמלאכים האלה נשארו בידינו לעד, הם הם שהנהיגו את העם שקם לתחיה.
מעתה, סרה אימת המות מהעם שקם לתחיה. גם אם יקפח את מדינתו, ויגלה מעל אדמתו, מקדשו ישרף, מזבחו יחרב, והוא עצמו יתפזר הארבע כנפות הארץ, הרי כל מקום שבנה לו בתים, כל מקום שאסף בניו בחוגים ביתיים, כל מקום שרק אחד מבניו נטה את אהלו המבודד, כבר הקים את ביתו היהודי, את ביתו הבנוי לה', כבר הציל את חיי משפחתו, ואם זכה ברוב אושר את חיי קהילתו, ויחד עם אלה כבר הציל את כל מלאכי השלום, המגינים ומזככים, המצילים וגואלים, המלוים את העם מיום שנולד מחדש ועליהם עדיין גאוותו ותפארתו.