מיסודות האמונה שהעולם נברא למטרה ותכלית. כדי שיגיע העולם לתכליתו, בחר ה' בעם מיוחד, אשר למרות דרך החתחתים והתהפוכות ההיסטוריות אשר עבר, מחכה לו היעוד אשר ביארוהו הנביאים. נצטט מספר פסוקים מתוך ספר זכריה על עתידו של עם ישראל בארץ ישראל:
"כה אמר ה' שבתי אל ציון, ושכנתי בתוך ירושלים, ונקראה עיר האמת, והר ה' צבאות הר הקודש"
"כה אמר ה' צבא-ות, הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלוקים".
"ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה' צבא-ות בירושלים ולחלות את פני ה'".
הרמב"ן מונה את מצוות ישיבת ארץ ישראל כאחת מתרי"ג המצוות, ופוסק שחייבים במצוה זו גם בזמן שאין בית המקדש קיים. חובתו של כל יהודי לעלות לארץ, לגור בה ולפתחה באופן שלא תשאר שממה. ידוע, שהרמב"ן נהג כך למעשה, כאשר בסוף ימיו עלה לארץ והתיישב בה.
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קל"ז, ה'-ו').
שבועה זו נשבעו ראשוני הגולים על נהרות בבל. את מצוות קיומה הם הורישו לצאצאיהם אחריהם בכל הדורות. ואכן, אלה השתדלו ליישמה על כל צעד ושעל.
חלק עיקרי ומרכזי בתפילת שמונה עשרה תופסות התפילות על אודות בנין ירושלים, חזרת השכינה לציון, חזרת מלכות ישראל, גאולת ישראל וקיבוץ גלויות. התפילות המיוחדות לחג ומועד הן כולן בקשה, געגועים וציפייה להחזרת סדר עבודת הקרבנות לבית המקדש. בכל מאורע של שמחה מודגש שלא תיתכן שמחה שלמה על אדמת נכר. במרכזה של כל שמחה יוחדו רגעי אבל על בית המקדש ועל ציון וירושלים.
עובדה היסטורית היא שגדולי הדורות השתדלו מאד והשקיעו את מירב מאמציהם לעלות ארצה. רבים מהם אף הגיעו אליה ופעלו בה. מפורסמות הן עליות חסידי אשכנז, עליות בעלי התוספות ובראשם ר' יחיאל מפריס. כל זאת, כשתנאי העליה, שנמשכה חודשים רבים, גבלו בסכנת חיים. תיאור מפורט של העליה לארץ, של הלבטים טרם העליה, של רגשות החיבה העמוקים לארץ הקודש, של התנאים והסכנות, מסר לנו ר' יהודה הלוי בשיריו המפורטים, מלאי הרגש והתוכן. בדורות מאוחרים יותר, יש להזכיר את עליית תלמידי הבעש"ט ואת עליית תלמידי הגר"א, הלא הם ראשית היישוב המתחדש בירושלים, בצפת ובטבריה, שממשיכיהם קיימים עד היום.