היה לו מוטו בחיים כי עליו להבין את השני. בל נחשוב כי הבנה זו פירושה סלחנות, סובלנות, תמיכה וכיוצא באלה. שכן לדידו, הבנה היתה ניתוח פילוסופי מעמיק של הזולת על אופיו, תכונותיו, מידותיו, הליכותיו והנהגותיו. היה עורך ניתוח עקיף לכל מי שהיה מתקרב לד' אמותיו ויוצר עימו קשר ולו הקל ביותר.
את תוצאות ניתוח האופי לא היה שומר, כמובן, לעצמו, הוא היה דואג לפרסם זאת לכל קרוביו, ידידיו ורעיו. גם לנשוא הניתוח, תוך כדי שהוא מציג את עצמו כאיש טוב ודורש טוב, אוהב שלום ורודף שלום.
"חלילה, לא מחרחר ריב אנוכי ולא איש מדון אני. האמינו לי, שאיני נהנה מגילוי קלון חברי ואיני מתכבד בו אפילו כמלוא נימה. אף אין בכך משום לשון הרע, שהרי את טובתו אני דורש ולתיקון מידותיו אני דואג".
מראה נפוץ היה לראותו ניגש בפנים רציניות ובעיניים מושפלות, בצדקנות מופלאה, כששפתותיו נוטפות מור, כשספר מוסר בידו, לרעהו הטוב ממנו שנחשד בעיניו במידת גאווה, ומגישו לו במתנה גמורה, כשהוא מציין שבדף פלוני יוכל למצוא דברים נפלאים…
הוא כשלעצמו, מושלם היה, מתוקן בכל מידה נכונה, מבורך בכל מעלה טובה, מוכשר בכל כישרון, איש אשכולות, אלא שמשום מה, הציבור לא זכה להכיר בכל מעלותיו אלו, אולי בגלל ענוונתנותו המופלגת.
כל עוד נעשו הדברים בין חבריו, איש לא חש נפגע בצורה אגרסיבית, שכן הכול ידעו את "מעלתו" זו, וידעו להיזהר מפניו ומפני מתנותיו שבאות "מרוב הבנה". לכל היותר היו מתפללים על שכמותו ב"אתה חונן לאדם דעת".
אלא שכאשר התקרב לגיל שבו מדברים נכבדות בבני גילו, גילה כי פרק "האשה נקנית", פרק לא קל הוא, וכי לא בקלות מגיעים לכדי "האיש מקדש". "מבין" גדול הוא בבני אדם, אך מתברר, שיש אנשים שאינם מבינים מאומה בבני אדם, ואין איש שיודע להעריך את מעלותיו ואת מידותיו הנעלות. איש אינו חפץ בו כחתן לבתו, כנראה, הבריות חוששים מאדם ש"מבין" טוב כל כך בבני אדם.
אלא שלכל מכסה יש סיר, וענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. נמצאה הנערה התמימה, הפשוטה, הצנועה, חסרת הביטחון העצמי, וגם חסרת בינה יתירה. הוא הסכים להשתדך איתה ולשבור כוס מתחת לחופה זכר לחורבן.
מהר מאד לימד את אשתו הטריה להכיר ולהעריך את האיש הנפלא והמבין שעמו היא זכתה להתחתן. הוא גם דאג, כמובן, "להבין" אותה, והסביר לה כמה היא נודניקית וטיפשה. הוא לא סתם הבין, הוא גם עזר לה להתמודד עם ההבנה הזאת ולהכיר בשפלות עצמה.
האשה שלא יכלה לשאת את מסכת ההבנות ואת העזרה הגדושה שניסה להנחית עליה מכל צד, החלה מתמרמרת ומשיבה מלחמה שערה. שלום הבית הופר, חפצי הבית החלו להינזק מחבטות ומזריקות חוזרות ונשנות, והמצב הפך להיות בכי רע.
כאן נכנסו לתמונה אנשים טובים שכאב להם לראות בית מתפרק, בית שהולך לההרס בטרם הוקם, הם נטלו את הבעל לחינוך מחדש והחלו לנסות לאלפו דעה ובינה.
בין צרור העצות והחיזוקים, יעצו לו לקנות לאשתו מתנת פיוס מיוחדת לקראת יום הולדתה הקרב ובא. מוטב, כך אמרו, שהמתנה תהיה שימושית מאד ומיוחדת מאד.
עשה הבעל ה"מבין" חושבים, והחליט לקנות מתנה מיוחדת במינה. זה זמן רב שהוא מרגיש כי התקשורת ביניהם לקויה, מסתבר, שאשתו אינה שומעת היטב. כנראה, על שלל חסרונותיה נוסף גם ליקוי שמיעה קל.
פנה למכון שמיעה המתמחה בהתאמת מכשירי שמיעה, וביקש לרכוש מכשיר שמיעה לאשתו. המומחה הביט ביומן וקבע תור לעוד שבוע ימים כדי לאבחן את שמיעתה של האשה. אלא שהבעל המסור מחה נמרצות: "זוהי הפתעה! אסור לה לדעת על כך בשום אופן!"
המומחה ניסה להסביר, לשכנע, אך לשווא. אין מבין.
"יודע מה", פונה אליו המומחה, "לך הביתה ונסה למדוד מהו המרחק שבו נחלשת שמיעתה, מהיכן היא שומעת ומכמה מטרים היא מפסיקה לשמוע, ותחזור אלי".
האיש חזר הביתה ושאל בלבביות: "מה שלומך? מה בישלת היום?" אין תגובה.
התקדם חמישה צעדים ושוב שאל: "מה שלומך? מה בישלת היום?" ועדיין אין תגובה.
התקדם שוב, כבר די קרוב למטבח, שאל בשלישית: "מה שלומך? מה בישלת היום?" ותגובה אין.
הכניס את ראשו ורובו למטבח, וחזר על השאלה.
הפעם נשמעת תשובה: "אני עונה לך כבר בפעם הרביעית: בישלתי עוף ברוטב עגבניות!"
ופתאום חודרת ללבו ההכרה שבעצם הוא זה שאינו שומע.
ובמחשבה שניה הוא מתחיל לחשוב, שאולי גם הוא זה שאינו מבין, והוא מתחיל להבין!
