מדוע נכתב הפרק המתאר את בריאת העולם? מדוע הוצב בפתח התורה והתנ"ך?
התשובה היא שרק הידיעה שהעולם נברא על ידי אלוקים, שהוא כל יכול ומושלם, יישות רוחנית שמעבר ליקום, מעניקה משמעות לדיבורים על מוסר, על טוב ורע, על יושר ועל עוול, ובעיקר, על אחריות האדם למעשיו. כי האדם נברא בצלמו והוא טועם מחירות האלוקים.
אלמלא הופיע העולם, חלילה, מחביונו של הבורא, כי אז היה המוסר האשליה הגדולה ביותר עלי אדמות. חומצות, מולקולות וגזים אינם לא "טובים" ולא "רעים". אם החומר בעולם הוא מציאותו היחידה, כי אז אין כל ממשות במוסר כערך בפני עצמו. במקרה זה, ערכים, מחשבות על טוב ורע ועמדות מוסריות הם לכל היותר השקפות של מייצגיהם, ותו לא. זוהי הדילמה הגדולה שביטא כראוי הפילוסוף האתיאיסט ראסל: "איני יודע כיצד להזים את ההנחות בדבר יחסיות המוסר. מאידך, קשה לי להאמין שכל מה שלא נכון באכזריות הפראית הינו העובדה שאין אני מחבב אותה".
זוהי בעייתו החמורה של האתיאיסט. הוא כופר באלוקים, ועם זאת, לבו הומה אחריו.
מסיבה זו, פותחת התורה בסיפור בריאת העולם על ידי האלוקים. זהו הבסיס לדרישה המוסרית מבני אנוש. זו אמת המידה שלאורה ייבחנו מעשי אדם ומחשבות לבו. זהו נתון היסוד המעניק משמעות להיסטוריה האנושית ולמעשי כל יחיד בה, כפי שהיא נפרשת והולכת מן הפרק הבא – פרק ב' בספר בראשית. בפרק זה אנו צופים באדם הראשון ובכשלונו.
הפרק הראשון המתאר את בריאת העולם בידי האלוקים, מקנה משקל רב להמשך הדברים – לשכר ולעונש, לאסור ולמותר, לישראל ולעמים. דווקא מכיון שהבורא ברא את העולם, כל אשר בו הינו בעל ערך רוחני ובעל ערך עצמי!