ננסה לתאר לעצמנו כתבה בעיתון עתיק יומין, אשר כותרתה:"אסון נורא באגן המזרחי של הים התיכון". בגוף הידיעה מתאר העיתונאי: "אתמול בבוקר החלו לרדת עם זריחה מטרות עוז, באיזור מסויים השוכן לא הרחק מהאגן המזרחי של הים התיכון. עם הגשם ריחפו באויר גופים לוהטים, ותוך זמן קצר ביותר כוסה כל השטח, שהיה ידוע כפורה ביותר, במעטה של גבישים מלוחים. ארבע ערים שהיו בעלות אופי ייחודי בתרבות ומשפט נהרסו כליל, ולא נשאר מהן זכר".
"כוחות הצלה, צבא ומשטרה, חשו מיד לאיזור, ומאז שעות הבוקר נערכים חיפושים אחר ניצולים. לפי שעה, מוסרים הכתבים, לא נמצא אפילו ניצול אחד. הממשלה התכנסה לישיבת חרום, והודיעה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור נסיבות האסון. על הועדה להגיש את מסקנותיה תוך שבוע ימים".
"בידיעות בלתי-רשמיות נמסר שלפי שעה מעלים החוקרים שלוש אפשרויות לסיבת האסון הכבד.
א. יתכן שהיתה זו התפרצות של הר געש סמוי.
ב. אולי היתה זו התפוצצות שאירעה מהצטברות אידי חום במקום האסון, שנחשב למקום הנמוך ביותר בעולם.
ג. ישנה הסתברות גבוהה, שהיתה זו פעולה מתוכננת של מחבלים. ההשערה השלישית מתבססת על עדויות של תושבי הסביבה, אשר ראו בבוקר האסון אדם מבוגר מלווה בשתי נשים נמלט מהאזור דקות ספורות לפני הפיצוץ הנורא"
"כדי לקדם את החקירה נשלחו קבוצות גדולות של אנשי צבא ומתנדבים לסרוק את ההרים בסביבה, במטרה לאתר את הנמלטים. יש להניח שכאשר הם יתפסו, יהיה בידי החוקרים קצה חוט כדי לפענח את התעלומה הגדולה".
כל מי שקורא תיאור זה, מגחך ואף כועס לנוכח התיאור העיתונאי. אך אין ספק שאילו הפיכת סדום היתה מתרחשת בימינו, היינו קוראים בעיתונים את התיאור הנ"ל. כוחות הצלה היו יוצאים לחפש ניצולים, הממשלה היתה דנה כיצד ניתן למנוע את הישנות המקרה, והפרשנים היו מנסים את כוחם בהשערות והסברים. כל קוראי העיתונים היו הולכים שולל אחרי הנכתב בהם, קוראים בשקיקה כל מילה ושותים בצמא את כל דברי הכפירה.
מדוע נראית לנו כתבה זו מגוחכת ומרגיזה? ומאידך, מדוע כל ידיעה אודות פיגוע חבלני הקורה בימינו, זוכה לפרשנות דומה גם אצל שומרי תורה ומצוות? מהו ההבדל בין התיאור הנ"ל לבין סקירת כל אירוע אחר הקורה בימינו?
משחר טל ילדותנו נהירים לנו כל הפרטים האמיתיים אודות הפיכת סדום ועמורה, לפיכך, אפילו טובי הסופרים והעיתונאים, לא יצליחו להלעיט אותנו בהשערותיהם הדמיוניות.
כל ילד בישראל יודע לספר שהקב"ה אמר: "זעקת סדום ועמורה, כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד". אנשי סדום הרשעים הגדישו את הסאה, והיה צורך להעניש אותם. הקב"ה אמר: "ארדה נא ואראה", כדי שלא לפסוק דיני נפשות בלי ראיה (רש"י). בעיני הדמיון אנו רואים את אברהם מפציר: "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר", והקב"ה משיב: "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם".
אנו ממשיכים לדמיין בעיני רוחנו כיצד באים המלאכים סדומה בערב, לוט מארח אותם ומגביר את קצף בני העיר המקיפים את ביתו. המלאכים מכים אותם בסנוורים, ואומרים ללוט לצאת מהעיר. הוא הולך לדבר על לב חתניו, והם לועגים לו. המלאכים מוציאים את לוט ואת אשתו ובנותיו מן העיר, "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים". מכיון שעדות התורה נאמנה עלינו, ברור לנו שכך זה היה. הכל נגרם בגלל היות אנשי סדום רעים וחטאים, לכן נענשו. אין לנו צורך בשום ועדת חקירה כדי לגלות את סיבות האסון.
מהפיכת סדום נלמד כיצד להתייחס לכל אירוע המתרחש בחיי הכלל והפרט.
כאשר פורצת מלחמה חלילה או כאשר קורה פיגוע חבלני, אין לתלות את הסיבה העיקרית ברשלנות של אנשי השלטון או בחוסר עירנות של הצבא. המלחמה היא עונש שניתן על ידי הקב"ה בגלל עבירות אנשי המדינה. וכן כאשר אדם נופל למשכב, אנו רואים רק את הסיבות החיצוניות. הוא הדין כאשר פלוני ירד מנכסיו, אנו תולים זאת בשיקוליו הכלכליים. כל מי שסבור כך, מושפע מהשקפת הרחוקים מהתורה, כי דעת התורה היא שהכל בגזירת עליון! וזו הסיבה העיקרית.
הפיכת סדום מהווה עבורנו שיעור נפלא כיצד להביט על מאורעות חיינו.
