החיבור והקשר בין איש לאשה מכונה בפי חז"ל: 'נר'. האשה מכילה את השמן, הבעל – הפתילה, ואש הנר היא הנשמה המאירה בהם על ידי התקשרותם ההדדית.
כפי עומק אחדותם (אהבתם), הנר מזדכך יותר, ומעתה והלאה מאירה בהם נשמתם המאוחדת, היא הנשמה ממנה נחצבו האיש והאשה בראשית בריאתם. נשמה זו מאירה את חייהם לדורות עולם. זוהי משמעות המשפט: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם" (מסכת סוטה דף י"ז, ע"א). השכינה, עניינה הורדת הקדושה ממרום והשכנתה בעולמנו. לעומת זאת, אם "לא זכו", אם צירופם אינו נעשה במטרה להוריד לעולם את השלמות והגדולה של האדם, הם מסייעים זה לזה בצד הפחיתות, ואין חיבורם עבור הנשמה אלא עבור הגוף.
