ראש השנה ב' אלפים רכ"ט
כבר שתים עשרה שנה תמימות יושב יוסף הצדיק בבית הסוהר, במעמקי האדמה, ואינו רואה כל מוצא להצלתו.
עתה אמר הקדוש ברוך הוא לקיים את הבטחתו, אשר הבטיח ליוסף – להעלותו לגדולה.
שנים רבות קודם לכן, כאשר חזר יעקב אבינו מבית לבן לארץ ישראל, יצא עשו אחיו לקראתו במלחמה.
יעקב חילק את נשיו ואת ילדיהן לשני מחנות, וכל אחת מהן ניגשה עם ילדיה מול עשו כדי להשתחוות לו.
יוסף הצדיק מתוך רצונו להגן על כבוד אמו התייצב לפניה והזדקף כדי להסתירה.
הסתכל ה' במעשהו הטוב והבטיח לו: "בזכות זה שהרמת את קומתך כדי להגן את כבוד אמך – ארים אף אני את קומתך, ואעלה אותך לגדולה".
ליל ראש השנה שנת אלפיים מאתיים עשרים ותשע לבריאת העולם, ופרעה חולם חלום מוזר. הוא פוקח את עיניו, מנסה להרדם שנית ולשכוח – אך לשווא, בשנתו הוא חולם חלום נוסף, אף הוא בלתי מובן ומשונה עד מאד.
פרעה מבוהל ונבוך, שולח את משרתיו לאסוף את כל החכמים, החרטומים והמכשפים שבמצרים.
חכמי מצרים ניסו לפתור את החלום:
"שבע בנות אתה מוליד, ושבע בנות אתה קובר… ואילו שבע השיבולים המלאות מסמלות שבע מדינות, שהמלך יכבוש, אבל… השיבולים השדופות מגלות, כי שבע מדינות ימרדו בך…"
איש לא הצליח לדבר אל לבו של פרעה והוא גירשם בבזיון מעל פניו.
נזכר שר המשקים ביוסף העברי שבבית הסוהר, פנה אל המלך ואמר:
"את חטאי אני מזכיר היום", אשר בעבורו הושלכתי לכלא.
"ושם אתנו נער עברי, עבד, היודע לפתור חלומות".
"נער" – שוטה אשר אינו ראוי לגדולה.
"עברי" – אפילו את לשוננו, שפת מצרים, אין הוא מכיר.
"עבד" – והרי כתוב בחוקי מצרים שאין לעבד רשות למלוך ואף לא ללבוש בגדי שרים.
בהלה השתררה בבור הכלא, שרי המלך פתחו את דלת הברזל הכבדה, והם מיהרו את יוסף להתייצב לפני פרעה:
מיוחד במינו ובהדרו היה כסא המלך במצרים, שבעים מדרגות הובילו עד למקום אשר עליו ישב המלך.
וכך היה מנהג המלכות:
כאשר היה בא מישהו לשוחח עם המלך, לא הורשה לעלות במדרגות לפי רצונו. כמספר השפות בהן שלט האיש, היה מספר המדרגות, בהן הורשה לעלות.
רק אדם שידע שבעים לשונות (שפות) הותר לו לעלות עד לראשו של הכסא המלכותי.
כאשר הגיע יוסף אל המלך, עלה מיד שלוש מדרגות, ופרעה ירד עד למדרגה הרביעית כדי לשוחח עמו.
"ויאמר פרעה אל יוסף: חלום חלמתי, ופותר אין אותו: ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו!"
שמע יוסף את דברי המלך וענהו: "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה" – אני בעצמי איני יכול לפתור את החלום, אם ה' לא ישים דברים בפי. רק ברצון ה' ובעצתו אוכל לפתור את חלומך, אדוני המלך!"
פרעה סיפר ליוסף את דבר החלומות.
כאשר טעה פרעה בפרטי החלום, תיקן אותו יוסף, כאילו ידע את החלום.
יחד עם הפתרונות המוצלחים, יעץ יוסף לפרעה כיצד להמלט מן הצרה, המתרגשת לבוא על מצרים:
"מן הראוי והנכון להכין בשבע שנות השובע אוצרות ומחסנים לצבור בהם בר ומזון לקראת שבע שנות הרעב, שתבאנה אחריהן".
לאחר מכן, ציוה המלך על עבדיו להלביש את יוסף בגדי מלכות מפוארים ולענדו בתכשיטים יקרי ערך, להושיבו בעגלה הדורה רתומה לסוסים אבירים – וכך לעבור עמו בכל ארץ מצרים.
המוני העם המצרי עמדו מן הצדדים וקראו: "יחי המלך ויחי משנהו".
אך כאמור, יוסף הצדיק, שהיה מרכזה של כל ההמולה הזו, לא שת לבו לכך. כל הכבוד והיקר, אשר הופגנו באותו יום, היו לכבודו – אך בשעה שהמוני העם השתחוו לו, נשא הוא את עיניו לשמים ושיבח את בורא העולם ומסבב הסיבות:
"מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון. ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך".
כל זה היה באותו ראש השנה.