הקיץ נוטה אל קיצו. הארץ סופגת לתוכה את גלי החום האחרונים ושואפת להגיע למצב של שלימות. כל הצומח וכל החי, מחפש את קרן האור האחרונה, אשר תביאהו למצב בו יבשיל כיאות וישתחרר מאזיקי הבוסר, זוהי האפשרות האחרונה בשנה זו. התפוח העסיסי מוסיף אודם על אדמומיותו, וענבי היין יונקים לשד חמים מבטן האדמה כמתנת פרידה. גם החיות, האוגרות מזון באסמי החורף שלהן, מסיימות עוד מעט את מלאכתן. הציפורים משפצות ומשכללות את קניהן לקראת העונה הקרה.
הכל נחפזים בהכנותיהם, כי הנה סוף העונה קרב ובא בצעדים מהירים. הנה קרב היום בו יסקור הבורא את כל יצוריו ויעבירם תחת שבטו כבני מרון. כל אחד מעוניין להוכיח, שהוא ממלא את שליחותו ונאמן ליעודו. הכל שואפים לעשות את רצון קונם, להגשים את המטרה שלמענה נוצרו.
אין אומתנו ככל גויי הארץ. שאר האומות אינן באות על עונשן במשפטו של שופט כל הארץ, כי אם לאחר שפגעו בזכותה של אומה כלשהי וביצעו פשעים נגד האנושות, כפי שתיאר הנביא עמוס את משפטי העמים. לא כן ישראל. המשפחה שעלתה ממצרים, כאשר כנפי ה' נשאוה והרימו אותה אל פיסגת קיומה היעודי היסטורי, ואשר ברית אמונים זו שכרתה עם ה' היא השורש לקיומה.
כלום רשאי ישראל לנטוש אי פעם את ה' גואלו, לסור מן הדרך אשר ציוהו ולאבד במו ידיו את התכלית שהקב"ה בכבודו ובעצמו הועיד לו? לא ולא! "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם".
הן עתה קורא אליכם קול השופר ומזהיר אתכם: אתם בני ישראל, בני א-ל חי, אשר הוציא אתכם הקב"ה מכור הברזל ממצרים. בישר לכם מראש על כל התלאות שיבואו עליכם במשך מאות שנים. אתם בני העם אשר ה' נתגלה אליו שלח אליו את עבדיו הנביאים, וגילה אזנו על אודות תכנית פעולותיו, האם לא תיתפסו לכובד ראש ולהט דברי הנביא לא יאחז בלבכם? "אריה שאג מי לא ירא, ה' אלוקים דיבר מי לא ינבא?"
עם חדירת קול שופר אלול לתוך כל בתי ישראל, מתעורר כל לב יהודי ומתבונן: מה למעלה ממנו ומה בקרבו. האדם מישראל מתפנה לחקור מהי תכלית חייו, הוא בודק את הדרך בה הלך עד עתה, הוא משתדל להכיר את בוראו ביתר שאת ובוחר ברצון קונו כמורה דרך לעצמו. מתנער הוא מתעתועי דמיון הכרוכים בקלות דעת, מתאמץ ליישר כל סטיה ומנצל את השבועות הספורים שנותרו לו עד סוף השנה, כדי להחתים את פעולותיו הרוחניות במשך כל השנה בחותמת של קדושה ושלימות.