"שמעתי", אמר המלך לצורף זהב, "שאמן אתה במלאכתך. מבקש אני, שתגייס את כל כישורך ליצור עבורי את הגביע היפה ביותר והמרהיב ביותר שביכולתך ליצור". נצצו עיניו של הצורף, הרי זהו אתגר חייו, וגם מתן שכרו בצידו! נענה ואמר: "אבקש שהות של שנה. אזדקק לקילוגרם זהב טהור, שלוש מאות יהלומים של קאראט ומעלה, אבני אודם ואיזמרגד, נופך וספיר. זאת מלבד השכר: עשרת אלפים זהובים לחודש!"
הכל אושר ברוחב לב. כלום חסר דבר בבית המלך? הזהב, היהלומים, האבנים היקרות. ואף הקיצבה אכן ניתנו מידי חודש בחודשו.
הצורף אמנם יצר את הגביע, אולם לא השקיע בו את כל יכולתו, ולא מיצה את כל כשרונותיו. עשרת אלפי הזהובים איפשרו לו לחיות חיי רווחה, והוא נפנה לחיי תענוגות ומותרות. רמת חייו עלתה, והוא נזקק לכסף רב. מה עשה? מכר חלק מן הזהב, מכר יהלום ועוד יהלום, מכר פנינים ואיזמרגדים ובילה בטוב ובנעימים. התהולל, ומפעם לפעם כאשר נזכר, היה מקדיש שעה לגביע, אולם עשאו כלאחר יד, ברשלנות, ושב לתענוגותיו.
לפתע התקשרו אליו מארמון המלוכה והזכירו לו כי בעוד חודש ימים עליו להתייצב בארמון ולהגיש במו ידיו את הגביע למלך.
הצורף התפכח. הביט בגביע ובוש מהמראה. מקילוגרם הזהב – לא נותר הרבה. ומלבד זאת היכן הם כל היהלומים שקיבל? ומעבר לכך, כלום זה הגביע שביכולתו ליצור? האם לשם כך קראוהו לארמון המלוכה ובחרו בו? האמנם יגיש למלך גביע כה פשוט ועלוב כתחליף ליצירת איכות שאמור היה להגיש למלך?
לפתע אורו עיניו, עוד שלושים יום לפניו! הזהב שמכר – איננו. היהלומים, שמעל בהם, אינם עוד ברשותו. אבל הגביע, קטן ככל שיהיה הריהו לפניו. הוא שם לילות כימים כדי לעצב את הגביע, ליפותו, לגלף בו פיתוחי חותם נאים, שושנים ופרחים, עלים ואשכולות, סנסנים וניצנים. לעשותו יפה, נאה ומרהיב עין. גביע שאין כמותו, גביע שהמלך ישמח בו ויתפאר בו, יראה אותו לכולם ויתגאה בו.
הוא טרח ויגע, ניצל את כל כשרונו והקדיש לו את כל זמנו. עד לרגע האחרון עמל. הוסיף עוד זלזל, עוד סנסן, עוד קישוט מרהיב ועדין. בדרכו אל המלך הוא מירק ברגע האחרון את הגביע עד היות לו ברק מסמא. וכשהושיט את הגביע, השמיעו הכל קריאת התפעלות רמה: גביע כזה טרם ראו!
אך אז נטל שר האוצרות את הגביע ושקלו, והנה חסר בו זהב. התבונן ושאל היכן היהלומים? הן מדובר במעילה באוצר המדינה! מעילה באימון המלך! האמן החויר וביקש רחמים. התחנן, שבזכות קורת הרוח שגרם למלך, בזכות עמלו הסופי על הגביע, ייסלח לו על קלות דעתו, על הזנחתו.
בחודש אלול אנו "משפצים" את עבודת השנה החולפת ככל יכולתנו, הן נצטרך להגישה אל המלך, לבוא לפניו עם מעשינו. לא נוכל להשלים שנה שלמה בחודש ימים. אולם נוכל להביא את המעט – טוב יותר, נאה יותר, נושא חן וחסד. ואז נוכל לבקש רחמים על החסר, על המעילה.