כשם שתפקידי בני האדם שונים זה מזה, כך תפקיד האדם עצמו, ישתנה מיום ליום ומתקופה לתקופה.
מה שהאדם זוכה לו בקלות, אינו נחשב לקניינו. תמיד על האדם להיות במצב התגברות על קשיים שמציבים בפניו.
כל מעשה שעושה האדם, בין לטוב בין למוטב, משנה את חובתו בעולמו, לפי שבמעשה שעשה, הורגל בו, וקטן הקושי כשיבוא בפעם שניה לעשותו. לכן, ידרש לעמול על שלב נוסף ובו יהיה נסיונו כעת.
קשה להבחין בעליה זו, אך כשיפעיל תמיד את מיטב כוחותיו, אחר תקופה ימצא עצמו גבוה בהרבה ממה שהיה, שהרי כוחותיו מופנים כל פעם לדברים נעלים יותר.
המאמץ הוא בשלבים. לדוגמה, להתגבר על כעס, להקטין את ההתפרצויות, ואחר כך כלל לא, ואח"כ להסיר את הכעס מליבו, שלא יעלה הכעס כלל.
האדם מצוי כל ימיו ללא רגע מנוחה. הרי הוא כאדם שנפל ללב ים סוער, עליו להאבק בגלים הגבוהים, להאבק ולהאבק, אין סוף, עד שתבוא אניה אי פעם, ותאספהו.
שלמות עבודת ה', היא שיפיק מעצמו בכל שעה, את המירב שמסוגל לו באותה שעה. במעשה, בדיבור, במחשבה ובהרגשה.
שיסתכל שהוא עומד בזירה, ומכניסים לשם שור, מול אלפי צופים, המצפים לראותו מנצח. אז בוודאי לא יהין להתרשל במלחמתו. תמיד יזכור זאת בעת הניסיון, ואז יצליח לגבור, בעזרתו של הבורא.
אלפים ורבבות מסרו את נפשם על קידוש ה', בלא להעלות הרהור להכשל בניסיון. ואילו אנו, בעד הנאה קטנה, נמעד בניסיון, שמציבים בפנינו? זאת משום, שרבבות היהודים, שעלו על המוקד, הרגישו שמנסים אותם, והם יוכיחו את נאמנותם לה'. ואילו אנו, לא מרגישים בכל דבר, כעומדים בפני ניסיון, ולכך אנו נכשלים. התפקיד צריך לעמוד מול עינינו, ואז נצליח.