היין מופיע ביהדות בצורה חיובית ומכובדת. משתתף הוא באירועים שונים, וביניהם תופס מקום נכבד הקידוש של שבת. השעה בה אומר האדם בקידוש: "ויכולו השמים והארץ". זהו שינוי בתפיסה האנושית.
הקב"ה ברא את הכל יש מאין. זוהי הצהרה יסודית ומקיפה מאד. במעבדות הופכים חומר בעל תכונות מסויימות לחומר שונה לחלוטין, אך כל "נס" מסוג זה, הוא יצירת "יש" מ"יש". ואילו כאן, מודיעה לנו התורה הודעה שאין דומה לה בעוצמתה: הבורא ברא את הכל מאין.
כל היקום על כל תולדותיו, השמים והארץ וכל צבאם, הימים והיבשות, אינם אלא בריאה שנוצרה וקיימת במאמר פיו של הקב"ה. לפני הבריאה לא היה עולם: כל הקיים בעולמנו מאז ועד היום הינו צורת ביטוי של דבר ה'.
עם כניסת השבת עומדת האומה הישראלית על רגליה כדי להעיד על בריאה זו. כעדים העומדים בשעת מסירת העדות, כולנו עומדים בזמן אמירת "ויכולו". עומדים ומעידים כי "אין עוד מלבדו", אין מציאות בלעדיו.
לאחר הצהרה יסודית זו, אנו מתיישבים כדי "לנעול" את האמת בקרבנו ע"י שתיית היין. ביהדות מלווה היין כל אירוע מרומם וכל הצהרה רבת משמעות. "אין אומרים שירה אלא על היין" (ברכות ל"ה, ע"א). בחתונה תחת החופה – מברכים על היין. מברכים "בורא פרי הגפן" גם בברית מילה, הטקס הגדול של קיום המצווה הראשונה בחיי האדם. מטרת היין היא לסייע לנו להתרומם טפח מעל הקרקע, להתעלות מעט גבוה יותר, כדי שנוכל לקלוט יותר את האמת הגדולה.
