לוח המצוות בין אדם למקום בלוחות הברית פותח ברעיון מציאות ה' וממשיך עד למעשים הנעשים יום יום על ידי האדם בחברה ובמשפחה. כאן הרעיון מכה שורשים עמוקים, בדרשו מעשים מוחשיים תוך התמסרות והקרבה לבורא. כך לא יישאר הרעיון מופשט ותלוש מהמציאות, אלא יהווה פעולה חיה ומוחשית, רעננה ותוססת.
לוח המצוות שבין אדם לחברו פותח במצוות מעשיות: "לא תרצח", "לא תנאף" וכו'. אבל בכך עדיין לא הובטח השלום, כל עוד אין החוק כובש את לב האדם ודורש את הקשה ביותר: "לא תחמוד". היתכן לכונן ולהבטיח את השלום החברתי רק על ידי חוקים חיצוניים, בלי שיהיו חלק בלתי נפרד מפנימיותו של האדם? דבר זה יתכן רק אם נחדיר באדם את הרעיון של א-ל חי המתהלך בקרבנו.
גם אם יקימו השלטונות בית כלא בכל קרן רחוב, יפקידו שוטר מיוחד על כל בית ויחנכו את הילדים לאזרחות נאמנה, תמיד יזדקקו גם לתועלת הצומחת מכך לאזרח עצמו. הם ינמקו את החוקים האזרחיים בכך, שאין היחיד יכול להיות מאושר בחייו כל עוד לא יובטחו שלומו ואושרו של הציבור.
זהו, איפוא, חינוך אזרחי ציבורי המבוסס על חישוב תועלתו של היחיד. משום כך, ישתדלו הבנים להיות אזרחים טובים ונאמנים כדי להגדיל את סיכוייהם החומריים ולקדם את הצלחתם האישית בחיים. אולם אין לכך כל קשר עם מוסר. לכל החוקים המלאכותיים אין ערך ממשי, כל עוד אינם יודעים לנטוע בלב האדם את השמחה בחלקו, את האושר העצמי הטהור מכל שמץ של קנאה באושר הזולת. רק כך יוכל האדם להתגבר על תאוות יצריו ועל חמדותיו הפסולות.
רק אחד ויחיד זכאי ויכול להיות המחוקק, הלא הוא הבורא אשר ציווה על אזרחיו לא רק: "לא תרצח" ו"לא תגנוב", אלא גם: "לא תחמוד". הוא יחידו של עולם אשר נתן את התורה בסיני.
אחראים אנו כלפיו לא רק בדיבורינו ובמעשינו, אלא גם בכל הגיגי לבנו ובכל רחשי נפשנו. רק הוא יודע לחדור אל תוך תוכנו ולבחון כליות ולב.
הוא המחוקק, כי הוא ה' מסיני, אשר לא בא לדרוש מאיתנו כי נעבוד אותו בטקסים פולחניים ונקטיר לפניו קטורת בהיכלות ובמקומות קדושים.
הוא בא אלינו, אל קרבנו, לשכון בתוך לבותינו, למען נתחבר בכל מהותנו אליו, אל רצונו הקדוש, אל תורתו הקדושה. כך תחדור האש הבלתי נראית של התורה בכל קרבנו ותקיף את כל הנימים הענוגים ואת כל הכוחות האצורים בגופנו, כדי לצרף אותנו, למלא את כל ישותנו ולהאיר לנו הדרך.
רק ההכרה האלוקית וידיעת ה' יש בהן כדי לתת בנו את הכח והסגולה לענות על הדרישה הקשה ביותר לגבי הישע החברתי של האנושות כולה, בלב שלם ובשמחה: "לא תחמוד".
רק אם נזכור את ה' ונדעהו, נוכל להיות שמחים ומאושרים בחלקנו. רק אם נזכור ונדע את ה', לא נראה בכל אדם זולתנו, מתחרה בלתי רצוי, אלא אח אהוב ומכובד.
הרואה באושרו ובטובתו של רעהו ומתייחס לכך כברכה מהשמים, ללא שמץ של קנאה, יודע הוא כי לגבי ה' מהווה רעהו, כמוהו עצמו, חלק מעדרו של רועה העולם. על כן, צריך האדם להתרחק לא רק ממעשים רעים, אלא גם ממילים וממחשבות רעות
לפי השקפה זו יש בדיבור האחרון "לא תחמוד" משום השלמתה של השלשלת, אשר בה נוצרו היחסים והתנאים לישע אזרחי לפי התחלת הרעיון האלוקי: "אנוכי".