חג השבועות מוזכר בתורה בשני שמות. האחד מורה על האושר שהתורה מנחילה לנו, והשני בא להפריך לחלוטין את הרעיון האווילי על אודות התיישנות התורה.
"יום הביכורים" (במדבר כ"ח, כ"ו), הוא אחד השמות, שם המעורר שמחה ואושר.
"חג שבועות" (שמות ל"ד, כ"ב) הוא השם השני אשר את תוכנו עלינו לחרות על לוח ליבנו.
"שבעה שבועות תספור לך" (דברים ט"ז, ט'), כך תובעת התורה מכל דור ודור בישראל. על ישראל לספור שבעה שבועות בטרם יקבל הרשאה לחוג את החג. עליו לעבור שבעה מבחנים עד שיגיע אל אש התורה היוקדת על פסגת ההר. לא רק העבר, אלא גם העתיד כולו נתון לתורה, אשר היא תכלית כל הדורות בישראל.
בכל פעם שהתורה דורשת מעבר לדרגה גבוהה יותר, משעבוד רוחני לחירות רוחנית, מחולין לקודש, יש צורך לבטל תחילה את הדרגה הקודמת. ביטול זה מושג על ידי מחזור של שבעה שלבים, עד שתוכשר הקרקע לחירות, לטהרה ולקדושה.
בדומה לכך מותר להקריב בהמה לקרבן רק לאחר שבעה ימים מיום לידתה. כמו כן מכניסים רך שנולד בבריתו של אברהם אבינו, רק משעברו עליו שבעה ימים תמימים. גם על טמאים מסוימים מוטל לספור שבעה ימים כדי להיטהר. כך היה על ישראל לחכות שבעה שבועות, עד שיהיה מסוגל לשאת את עיניו אל שגב התורה שבמרומי הר סיני. במקביל לכך, בהיות העם שרוי על אדמת ישראל, עליו לחכות שבעה שבועות "מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז, ט'), עד שהורשה לחוג את חג מתן תורה. שבעה שלבים שונים של מבחנים ושל וטיהורים היו ישראל חייבים לעבור, עד שהתבגרו די הצורך לקבלת התורה.
ברית התורה נכרתה עם כל הדורות. התורה אינה רק נקודת המוצא, כי אם גם נקודת השיא והתכלית של התפתחות ישראל בתולדות העמים. כל תולדות ישראל במשך שלושת אלפים שנה אינן אלא תקופת הכשרה בשבעה שלבים של היטהרות ושל הסתגלות לקראת הגשמתו המלאה של אידיאל התורה.
עלינו לראות בתורה הקדושה לא רק קנין שכבר קנינו, אלא בעיקר את התכלית הנשגבה, אשר תמיד עלינו לשאוף לקראתה. גם אם הצלחת להשיג את מטרותיך האחרות, גם אם יינתקו הכבלים מעל ידיך, כאשר תזכה לשוויון זכויות ותשב תחת גפנך ותחת תאנתך, עם כל זאת את תכליתך האמיתית עדיין לא השגת ועודך עומד בראשית דרכך לקראת תפקידך הנצחי. על כן עליך להיטהר ולהכשיר את עצמך לקיום מצוות התורה תוך התעלות והתקדשות. רק אז תוכל לסיים במידה נכונה את ספירת שבעת השבועות עד זמן מתן תורתנו: "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות".