לעשיר מופלג היה בן שלא הצטיין בחכמה ובבינה יתירה. השיאו אביו אשה, קצב לו נדוניה בסך אלף זהובים, וכמה שנות מזונות על שולחנו. ישב הבן בטל ממלאכה, ואכל על שולחן אביו. אמר לו האב: "מה יצא מישיבתך בבטלה? סע נא ליריד, התחל לסחור, והרווח את לחמך!"
אמר לו הבן: "תן לי את דמי הנדוניה ואסחור בהם".
אמר לו האב: "אלף דינרים הון עתק הם, והינך עלול לאבדם במחי יד. טול מאה, שאף הם סכום נכבד, ולמד בהם את דרכי המסחר".
גבה לב הבן, ואמר: "אם אינך נותן בי אמון, לא אתחיל במסחר".
ראה האב שאין לו ברירה ואמר לבנו: "הכסף – כספך, אך לפחות אדרוש מעמך, שלא תשקיע את כל הכסף במסחר אחד". חשב האב בלבו: אם יפסיד בני את כספו בעסקה אחת, תהיה העסקה האחרת לפליטה.
הסכים הבן, נטל את הממון שקיבל מאביו ונסע ליריד. כעבור ימים מספר חזר בעגלה עמוסה לעייפה. בפנים מאירות ושמחות סח לאביו שהצליח במסחרו מעל למשוער.
"הבה אראה מה העלית בחכתך", אמר האב מסוקרן כולו.
"ראה אבי, מערכות כלים מזהב טהור". בחמש מאות זהובים קנה הבן עגלה טעונה מערכות כלי זהב, הרי זו מציאה שלא נשמע כדוגמתה, שהרי מערכת אחת עולה יותר מכך.
פתח האב את אחד הארגזים, הוציא כלי והביט בו, ונד בראשו: כפי ששיער כן היה. היו אלו כלי נחושת ששוויים אפסי. ערך כל המערכות שקנה אינו מגיע לחמישים זהובים. אבל מה לו לכעוס על בנו, הן מראש צפה זאת, מנין לו תבונה להבחין בין זהב טהור לנחושת קלל. ובלבו קיווה כי לפחות מסחרו השני שעשה יפצה על כך ולו במעט.
"ובכן אבא, מה דעתך על העיסקה?" שאל הבן, אוויל הדעת.
סיפר לו האב באיזה פח נפל.
אך פני הסוחר הנלהב לא חפו. "אין דבר", אמר, "ללא ספק העסקה השניה שעשיתי תכסה על כל הפסד העיסקה הראשונה".
הושיט הבן את ידו לחיקו והוציא חפיסה: "קניתי אגרות חוב ממשלתיות בשווי עשרים אלף דינרים, תמורת חמש מאות דינרים בלבד!"
בעוד הוא מחייך חיוך רחב, עיני האב חשכו: הלא אין ספק שניירות אלו מזויפים הם. עודנו מבקש להזהיר את בנו לבל יחזיק סחורה אסורה זו ברשותו, נשמעו נקישות עזות בדלת: "פתחו, בשם החוק". בפתח נראו בלשים שהגיעו לחפש ולאסור את המחזיקים בשטרי חוב מזוייפים.
"אבוי בני", קונן האב, "בקשתי להיטיב עמך, ביקשתי להעשירך עושר רב, וראה מה עוללת. לא זו בלבד שבחצי הכסף קנית סחורה שאינה שווה דבר, אלא שבחציו השני רכשת סחורה אסורה שעתה תביא למאסרך".
אף הקדוש ברוך הוא מיצר על בניו אהוביו: "עם נבל, ולא חכם". לא זו בלבד שלא הייתם חכמים לקנות קנייני נצח, להרבות בתורה ובמצוות, והוצאתם את כשרונכם ואת זמנכם היקר, את ממונכם ואת מרצכם בהבלים, אלא שעוד הפכתם ל"עם נבל" וסיגלתם לעצמכם עבירות.