השקפת עולמה של היהדות מורה כי כל יחיד בישראל נולד לצורך תפקיד שמקורו בגילוי השכינה עלי אדמות, וכי יש להוריש תפקיד זה מדור לדור. מן ההכרח איפוא שלא תהיה כל הפסקה, חלילה, בשושלת הדורות, וכי תמיד יהיה ליהודי בית שבו יחיה באווירה יהודית טהורה ובו יקבל את המורשת המוסרית הזאת. "בית אבות" – הינו פסגת אושרו של אדם הגדל בבית ומקים בית לעצמו. הבית הוא גם תנאי מוקדם לכל השתלמות מוסרית של האנושות כולה.
מי יתן, וכל אלו האחראים לקידום העמים מבחינה חברתית, תרבותית ורוחנית, הדואגים לישע האדם ולשלום עלי אדמות, יתבוננו בחוקת היסוד של עם ה', שניתנה מפי הבורא. אושרם וטובתם, או אסונם ורעתם של בני אדם, וכן פריחתם ושגשוגם, או ניוונם ושקיעתם של עמים – כל אלו יתהוו ויוכרעו לא בישיבות ממשלתיות, לא בשדה קרב, ואפילו לא בהיכלי האמנויות והמדעים. כל אלו גורלם נחרץ במסגרת הבית והמשפחה.
הקפידו על טהרת המשפחה. דאגו בתשומת לב, שכל ילד משעת לידתו יקבל את אהבת ההורים כיאות, יחונך ויטופח כראוי. כל איש ואשה ישמרו היטב על הכוחות האבהיים והאמהיים שבקרבם, לטובת בנין בתיהם ומשפחותיהם בקדושה ובטהרה. כך תניחו את היסוד לעתיד מבורך, שבו יימסרו כל ענייני האדם, פשוטים כחשובים, בידיים טהורות בלבד, בידי אנשים נעלים, טהורי לב ונפש. רק בעלי מוסר צרוף מסוגלים להחדיר את היסוד המוסרי לתוך הפעילות, למען טובתה, שלומה, אושרה וישעה של האנושות.
הנכם בונים לכם ארמונות פאר, אבל אינכם רואים כי הם מיוסדים על ביצה טובענית.
לא חוסר האונים, אלא הזיקה לאהבת הזולת, לא רגש הרחמנות אלא רגש המצווה, הם המלכדים ומאחדים את בתי עם ה' לאומה אחת. לפי חוקת יסוד זו, אין העני צריך לחזר אחרי העשיר, אלא העשיר צריך לחזר אחרי העני, למען יוכל לקיים את מצוותו ולתת מן השפע שנתברך בו למי שאין לו. על ידי השגחתו של ה', הוא מבקש את שכנו לכלול גם אותו במסגרת התפקיד המוטל עליו כאדם, וביחד הם מהווים חבורה אחת.
והעני, אף הוא יושב כאן בקומה זקופה. גם בתור מקבל אין הוא נחות בדרגתו מן הנותן ואינו תלוי בחסדיו. כי בה במידה שהעני נזקק לעשיר, כך העשיר נזקק לעני לצורך קיום המצווה המוטלת עליו. העשיר חייב לחזר אחרי העני, למען יוכל להתייצב מפעם לפעם לפני ה' ולהצהיר: "בערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר צויתני, לא עברתי ממצוותיך, ולא שכחתי… השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" (דברים כ"ו, י"ג-ט"ו). כל עוד לא יצא ידי חובת מתנות עניים, לא יוכל לבקש מאת ה' את הברכה. זוהי מגמתה של מצווה הנעשית מתוך אהבת הזולת, שעליה מתבססים חיי החברה של עם ה'.
"שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם" (שמות י"ב, ה'). היחיד, המשפחה והציבור, יהיו בבחינת שה תמים. ההשתייכות וההתמסרות אל הרועה שבשמים מוצאות במילים אלו את ביטויין הסמלי.
חייב אדם להקדיש את כל יישותו ומהותו לעבודת ה' ולקיום מצוותיו, לא רק ברוחו, אלא גם בגופו, בשכלו ובחייו המעשיים. זהו רעיון היסוד הראשוני שעליו בנויה היהדות כולה, והוא גם הבסיס של כל היחסים בין בני האדם עלי אדמות.
כמו ברגע הראשון של תחייתנו הלאומית, כך מדי יום ביומו בהשכמת הבוקר, מקריב העם הנצחי את קרבן התמיד של שחרית, מביע את נאמנותו לרועהו שבשמים, המוליכו בדרכו הנצחית על פני גבהים ומורדות במשך מאות ואלפים בשנים ומצעידו בביטחה לקראת תכליתו הנצחית.