ה' בחר במשפחת רועי צאן, כדי שתגן על ערכי חירות האדם ועל התודעה שנעלמה מהעולם, כי ה' הוא המהות החופשית ביותר. רם ונישא, קדוש ונורא, ועם זאת מקיים קשר עם האדם לחנכו ולהעניק לו קדושה ורוחניות. ה' קורא לאדם להידמות אליו, כדי שיתעלה גם הוא מעבר לחוקי הטבע.
במשך מאות שנים נגזר על משפחה זו לנדוד כמשפחה חסרת מולדת וחסרת אזרחות. הגנתה היחידה היתה אמונתה בה'. רק לאחר שהפכה להיות לעם ה', עלתה גם היא על אדמתה, במטרה לחנך משם את יתר העמים ולקרבם אל ה'.
בשבעים נפש ירדה משפחת ישראל למצרים. לירידה זו קדמה התגלות מופלאה של אצבע אלוקים. אחד מבני המשפחה שנמכר לעבד במצרים (יוסף), ניבא לפרעה מראש את בואן של שבע שנות השובע ושבע שנות הרעב. הוא הוכיח למלך מצרים ולחכמיו, שקיים כח עליון המטיל את מרותו על היאור ועושה בו כרצונו, כח אשר חכמתם של האלילים ושל כת הכהנים לא ידעה כלל וכלל על קיומו. לאות תודה והערכה הזמין פרעה את משפחתו של הצעיר, מצילה של מצרים, לרדת ולהשתקע במדינתו. וכך, בשבעים נפש ירדה המשפחה לקראת תקופה קשה והרת ניסיונות.
גם משפחת ישראל לא שמרה אמונים לתפקיד ולייעוד שלמענם ירדה מצרימה. במשך הזמן הם הסתגלו לאדמת מצרים: "ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס" (בראשית מ"ז, י"א), וכן נאמר: "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה" (שם כ"ז).
לפתע, נחתה עליהם גזרת ה' במלוא עוצמתה ושמה קץ לחלומותיהם, כי עד מהרה יוכלו להשתקע במצרים כאזרחים שווי זכויות. מצרים, הגאה בגבורתה ובאדמתה, שפכה את כל שנאתה בשצף קצף על ראש הזרים, והפקירה אותם לרדיפות ולנגישות מחרידות.
לאחר ש"בני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם" (שמות א', ו'), לפתע, חלק מפנה במדיניות מצרים: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שם ח'). מלך מצרים לא הכיר עוד בזכויות האזרחיות שהעניק פרעה בשעתו לבני ישראל על פי בקשת יוסף.
באורח פתאומי הפכו בני ישראל לחסרי אונים ומשוללי כל זכויות. הם פרו ונתרבו, הפכו לקבוצה גדולה ועניפה, והמצריים הורידו אותם לדרגת עבדי המדינה וכפו עליהם לבנות את פיתום ואת רעמסס.
כיוון שאמצעי זה לא הועיל, "ויקוצו מפני בני ישראל" (שם י"א), המצרים הורידו אותם לדרגה נמוכה עוד יותר – זכויות האדם הפחותות ביותר נשללו מהם, וכך מותר היה להטיל עליהם, נוסף לעבודות המדינה, גם כל "עבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" (שם י"ד). המצרים דיכאו אותם באכזריות כדי שיסתאבו בגופם וברוחם, עד שכושר התפתחותם ייעקר מהשורש. אולם המצרים הטילו ספק גם ביעילותה של מדיניות זו, ובחרו בדרך קצרה יותר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שם כ"ב).
בהצלתם של ישראל ממצב נואש זה, היה גם גורם מכריע לגבי כל מה שיקרה בעתיד – הדבר פקח את עיניהם של כל הפרעונים למיניהם לראות את גבול כוחם. שכן אם היה מי שיגאל את ישראל משעבודו של פרעה, הרי מובטח להם שלאורך כל הדורות וכל התקופות יעמוד להם מציל וגואל.
יציאת מצרים היא, איפוא, לא רק עובדה היסטורית המהווה את היסוד לתולדות ישראל, אלא היא גם יסוד כל שאיפותינו לעתיד. בכל יום ויום אנו יוצאים מחדש ממצרים ובכל יום פוסח ה' על בתינו בנגפו את אויבינו.
תכלית שירת הים מתבטאת במילים: "ה' ימלוך לעולם ועד" (שמות ט"ו, י"ח). כלומר, כשם שה' פעל כאן, כך יפעל בכח עוזו תמיד. כך גם אנו סומכים גאולה לתפילה, ומזמנים את עצמנו לקראת רגע העתיד על ידי זיכרון הגאולה הראשונה. בכך אנו מדגישים, כי ה' הוא גואלנו היחידי היושב בשמי השמים ובגבורתו מנהיג עולמות.