רגילים אנו מילדותינו לתרגם לעצמנו את המושג "נס" במובן שבירת מסגרות הטבע. דוגמאות קלאסיות לניסים הן: קריעת ים סוף ונס פך השמן של חנוכה. והנה, באה המגילה ומעמידה אותנו על האמת שניסים גדולים ומופלאים מתרחשים דווקא בתוך מסגרות טבעיות.
את המאורעות שקדמו לנס פורים, נוכל לכלול בשלושה שלבים:
אירוע ראשון: "בשנת שלוש למולכו עשה משתה…". כתוצאה ממשתה זה נידונה ושתי למוות, חיפשו מועמדת אחרת לתפקיד המלכה ולכן קיבצו נערות מכל רחבי המדינה, ובשנת שבע למולכו נלקחה אסתר אל בית המלכות. לפנינו שורה של מאורעות החופפים פרק זמן של כארבע שנים.
אירוע שני: "בימים ההם (הזמן המדוייק לא נתפרש) קצף בגתן ותרש… ויבקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש…" אסתר גילתה את הענין למלך בשם מרדכי, "ויבוקש הדבר ויימצא, וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך".
אירוע שלישי: "אחר הדברים האלה (שוב, אין כאן תאריך מדוייק) גידל המלך אחשוורוש את המן…", "כל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה…". כתוצאה מכך, מבקש המן להשמיד את כל היהודים, ובחודש ניסן בשנת שתים עשרה הפיל פור, שנפל על חודש אדר בשנת שלושה עשר.
לפנינו שלושה מאורעות, הרחוקים זה מזה בזמן ורחוקים גם מבחינת עניינם. אך תוך תקופה קצרה ביותר המאורעות הללו מתקשרים. החוליות הרחוקות מתקרבות והיד המכוונת מלמעלה מרתקת את כולן לשלשלת אחת המובילה לתשועת ישראל.
ביום בו שלח המן את הספרים אל כל מדינות המלך, מזעיק מרדכי את אסתר ומבקשה: "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה". בדיוק באותו לילה, נדדה שנת המלך וביקש להביא את ספר הזכרונות. בו בלילה, בא המן לבית המלך לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הוא נכנס לארמון בדיוק בשעה שבה מקריאים הסופרים למלך את פרשת ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש. המן מצווה ב"טעות" להרכיב את מרדכי על הסוס ולהוליכו ברחוב העיר. מכאן ואילך, נפילתו המוחלטת של המן היא בלתי נמנעת: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו".
אם נבוא לסכם את אשר אירע, נמצא כי המאורע השני (גילוי הקשר על ידי מרדכי), הזדמן לפונדק אחד עם המאורע השלישי (הפור שהופל להשמיד את היהודים), וכאשר נצטרף אליהם גם האירוע הראשון (אסתר המלכה), אז… ונהפוך הוא!
לזאת ייקרא נס, באשר הוא מוכיח קבל עם ועולם את יד ההשגחה העליונה המכוונת את ההיסטוריה. לפתע מתגלה כי קיים קשר פנימי בין פרטי המקרים, המצרף את כולם ליצירה אחת גדולה. יצירה זו מתוכננת היטב לכל פרטיה ומתואמת בדיוק.