מנהיגות פירושה קבלת החלטות נכונה, שילוב של תוקפנות באצילות ממלכתית, אומץ וביטחון עצמי, כריזמה ומבע פנים מדבר.
נאמר בפסוק: "יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה, מטרף בני עלית, כרע רבץ כאריה, וכלביא מי יקימנו" (בראשית מ"ט, ח'). פסוק זה נאמר בברכת יעקב לשבט יהודה.
יעקב אבינו בחר את שבט יהודה להיות מנהיג ישראל. הבה ונתבונן בהסברו של הרש"ר הירש על בחירת יהודה לשבט המלוכה בשל תכונות מנהיגותו הבולטות:
"בשעה שיעקב סוקר את בניו כדי למצוא את המוכשר להנהגה, ואחר שכבר פסל את ראובן ואת שמעון ולוי, נחה עינו על יהודה והוא קורא: אתה האיש, אתה הנבחר, אתה מאחד בקרבך את הסגולות הדרושות החסרות לראובן מצד אחד ולשמעון ולוי מהצד השני המנוגד.
לא חרבך, אלא כוחך הטבעי הוא בעורף אויבך. התפתחות כוחך הטבעי תטיל את מוראה על אויביך, והם יפנו לך עורף, לא יעזו להתקיף אותך, יהיו שמחים בלבם אם רק תניח להם, וכלפי פנים תעמוד בעליונות אצילה, עד שאחיך ייכנעו לך מרצון.
אתה מאחד בקרבך את אומץ הלב של הנוער (גור), ואת ישוב הדעת של הזיקנה (אריה), אינך חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם, אינך צבוע וזאב, אתה ארי.
כוח יהודה איננו בשאון מלחמה וקרב, לא העוז המתלקח המטיל את מוראו בשעת סכנה ואחר הוא דועך, לא זה המאפיין אותו. גם בשעה שהוא נח, הרי הוא נשאר אריה. הוא יטיל את מוראו גם בשעת מנוחה, וכך יעניק ביטחון כלפי חוץ, ובהנהגתו יובטח השלום שיאפשר את ההתפתחות היעודה בפנים".
בהיר וברור, כי סוד המנהיגות הוא עוצמה שקטה ואצילות מטילת מורא. המחנך האידיאלי הוא זה אשר במבט פנים אחד מכניע כל ניסיון ליצירת בעיה. הוא המחנך אשר אינו זקוק לצעוק ולצאת מכליו. הוא המחנך אשר אינו זקוק לעונשים כבדים כדי להטיל משמעת. שילוב של אומץ לב עם ישוב דעת, מביא את האדם לעוצמה אשר מוקרנת במבע פניו ומוחצנת בכל מילה, ולו תהיה השקטה והנעימה ביותר. הביטחון העצמי והצגת דברים שאינם משתמעים לשני פנים, הם הם היוצרים אווירה והרגשה זו.
זהו איפוא הבסיס הגדול, היציב והחזק לצעדיו הראשונים של המחנך.
