אברהם אבינו (בראשית, פרשת וירא) סבר כי יש ליצור את ההתמודדויות הנכונות בעבור יצחק, אם כי יש גם להרחיקו מהשפעות שליליות ביותר. כך נראה בבירור מתוך ביאורו של הרש"ר הירש בנושא עקירתו של אברהם מכנען לכיוון הנגב, בטרם הולדת יצחק וישיבתו בגרר בירת פלשת:
"… הציפייה להולדת הבן, היא היא שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם. יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם, הבידוד המוחלט המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר, שמעודו לא ראה חיים השונים מחיי הוריו, מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו – בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים, צעיר כזה וודאי ייפול קרבן עם פגישתו הראשונה לכל השפעה קלה. כדרך שהמתיירא מהאוויר ומסתגר בחדר, מובטח לו שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאויר החופש.
אברהם אבינו היה המחנך הראשון בהיסטוריה שנתן את ליבו ליצירת תנאי סביבה נאותים לחינוכו של יצחק. הוא הציב בפני יצחק התמודדויות שבאמצעותן יהיה מסוגל לעמוד על דעתו ועל דרכו של אברהם מתוך הכרה ונחישות, ולא מתוך אי ידיעה ובריחה מעימותים ומהתנגשויות. כל זאת תוך כדי שמירה קפדנית מפני השפעה חברתית שלילית גורפת ומשחיתות מוסרית מוצהרת.
מצויים הורים שבשם העצמאות מסירים את כל הגבולות מעל ילדם, בטענה כי כך ילמד הילד להיות אחראי. לדעתם, העצמאות שהם נותנים לו בהרחבה היא זו שתועיל לו לבנין אישיותו.
על גישה זו המשילו חז"ל משל מאיר עיניים: משל לאב שלקח את בנו, הלבישו, רחצו, סך אותו בשמן, נתן בידו כסף והושיב אותו בסמוך למקום עבירה. "מה יעשה הבן ולא יחטא?!"
אם האב ה"אוהב" הכין לו את כל נתוני הפתיחה האפשריים, למרות שלא התכוון לכך, הרי שהדרך מוכנה לפני הבן לחטוא.
שני הקטבים אינם רצויים. כבילת הילד והחנקת כל פעולה עצמאית מצדו, הינה דרך פסולה ובעלת תוצאות הרות אסון. מצד שני, גם שחרור הילד והענקת עודף עצמאות היא דרך המובילה למחוזות גרועים. כמו בתחומים רבים, גם כאן, דרך הביניים היא הנכונה וגם הרצויה.
יש איפוא להחזיק בעדינות מחד גיסא, אולם מאידך גיסא אין להרפות.
עצמאות כן, אבל לא בכל מחיר. בגבול, במידה, בפיקוח ובהשגחה. כך ילמד הילד להיות אחראי ועצמאי, ועם זאת לא ייחשף לדברים שאליהם אין ברצוננו לחשוף אותו.
אין ביכולתן של מילים בודדות להקיף את הבעיה מכל צדדיה ולהעלות רעיונות שונים הקיימים לטיפול ולהתמודדות. אולם ננסה להגיע למבט אחד קצר אך יסודי מאוד הנשקף מתוך חומש בראשית בפרשת לך לך.
אברהם אבינו "נשלח" מארצו וממולדתו.
בציווי "לך לך", עוזב הוא את מולדתו, את הסביבה שבה גדל וחי. הוא מתנתק מעברו. לאחר מגורים קצרים בארץ, אברהם מגיע למצרים, שם הוא מוצא "אווירה" של "והרגו אותי ואותך יחיו" – שכנים?!
בשלב הבא הוא "נפרד" משכנותו של "לוט" (אחיין של אברהם שהתלווה אליו בדרכו אל ארץ ישראל) – "הפרד נא מעלי" – שכנים?!
וכן הלאה, בהגיעו לגרר הוא מתבטא: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני". לאחר מכן, שילוח הגר עם בנה ישמעאל שאינו "חבר טוב" ליצחק. חוסר שביעות רצונו של אברהם מבנות הארץ. ענייני "סדום ועמורה" ועוד ועוד בעיות של שכנות מסוגים שונים ומגוונים.
בציווי "לך לך" מתווה הבורא דרך לאברהם, וממנה מומלצת דרך זו לכל הדורות הבאים, וגם לדורנו, כדברי רש"ר הירש:
"… רוח זו, מטפחת את אמונת השווא בסמכותו הבלעדית של הרוב. בסופו של דבר, כל ערך המקודש בעיני הרוב, נערץ ונקדש גם בעיני כל יחיד. והנה, אמת, על הציבור לייצג ערכים נעלים, ומתוך הנחה זו גם היהדות מייחסת חשיבות לכלל ואוסרת לפרוש מן הציבור. אולם בראשית היהדות נאמר: 'לך לך'!!! לך לעצמך!!! והרי זה ערך נעלה עוד יותר!!! אין איש רשאי לומר: 'אני צדיק וישר, בהתאם לאופנה'. כל אדם אחראי לעצמו… . אם יש צורך בדבר, ושיטת הרוב אינה אמת, פעל לפי האמת. הנה זו ההכרה שנדרשה מאברהם כנקודת מוצא לייעודו ולייעוד עמו. אמת, האדם קשור בקשר אמיץ לארצו ולמשפחתו, אולם השלמת אישיותו תהיה חזקה ואמיצה מקשריו למולדת ולמשפחה. כיצד יכולנו להתקיים, וכיצד נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט".
אם נצליח להנחיל לילדינו ולהשריש בליבם הנחה יסודית זו, ולא נסחף אחרי כל הקורץ והנוצץ, אזי גם בליבם פנימה תקבע האמת, כי אמנם הכול חשוב מאוד, אך הבסיס והיסוד הוא "לך לך": חינוך עצמנו לדרך ארץ, למידות טובות ולערכים. זוהי הנחת היסוד לחינוך יהודי נכון, גם בזמננו אנו.
מבנה אישיותו של הילד תלוי בשאלה האם הורי הילד יצליחו לבנות לו עצמאות נפשית ללא תלות בחברה. לבנות לילד עולם מוצק ופנימי של ערכים, שעל פיו בלבד הוא יפעל, ללא תלות מה יגידו עליו ומה יחשבו עליו ובניגוד לדחפיו וליצריו. למשל: איסור נקימה. מה טבעי יותר מאשר לנקום באדם אשר בייש אותך ברבים. מה גם, שאם לא תענה ותעמיד את האדם הפוגע במקומו, יחשבו כולם שיש אמת בדברים שנאמרו עליך. בכל זאת אתה פועל על פי עיקרון ברור – איסור הנקימה. זוהי עצמאות!
על ההורה ליצור בילד מנגנונים, כדי שלא ייצור תלות נפשית באנשים אחרים, במחמאות, באיומים וכיו"ב.
אברהם אבינו נקרא אברהם העברי, מפני שעמד מהעבר האחד, וכל העולם מהעבר השני. זהו שיא העצמאות האפשרית – אדם שאינו מושפע משום דבר בעולם, אלא מוכן להנהיג ולהראות דוגמה אישית ומוסרית חרף כל הסובב אותו.
