דמוקרטיה בבניית התא המשפחתי
כיום, לאור הפלורליזם והדמוקרטיה, זכות ההורים לחנך ניצבת בסימן שאלה. לפי הדעה העכשווית, לחנך, פירושו, לעשות שטיפת מוח! כלומר, להקנות ערכים לילד שאתה בעצמך לא בטוח בנכונותם. לפי דעה זו, יש לחכות שהילד יגדל, ואז הוא יוכל לבחור בעצמו!
יתכן שקיים כאן היגיון פילוסופי מסויים: לשם מה לעשות לילד שטיפת מוח במושגים ובערכים שאולי הם כלל אינם נכונים? לכן, אין להורה או למורה הזכות לחנך את הילדים, משום שהם אינם יכולים להעביר ביקורת עליך, ולכן זוהי שטיפת מוח!
אם כך, מה כן? עליך לפתח את כישוריו, את יכולת החשיבה, את הפתיחות ואת הגמישות, אבל אל תגיד לו מה נכון ומה לא. כשיגדל – יחליט בעצמו!
שיטת החינוך הדמוקרטי ('בגדי המלך החדשים')
'דמוקרטיה' – מילת הקסם של שנות האלפיים, מילה השובה לבבות, מילה שהעולם כולו קד קידה עמוקה לכבודה. היא זו שגרמה למהפכה אדירה בכל תפיסת העולם. מעולם ישן שחרב עד היסוד, לעולם חדש בו כל אחד שולט. לכל אדם יש סמכות!
העולם הדמוקרטי מבוסס על כך שאין ערכים קבועים המסורים מראש מדור לדור. כל אדם קובע לעצמו את ערכיו שלו, 'כל אחד והאמת שלו'. לכן, לא ניתן לבוא אל האדם ולצוותו: עשה כך! יש לאפשר לכל אחד לחיות כפי רצונו. אדם אינו יכול לצוות על רעהו: קבל את הערכים שלי, מסיבה פשוטה: כי אם אני הוא יוצרם, כיצד אוכל לצוות על אחר לקבלם?
רבים מכירים את ספרו של פרופסור דרייקורס: 'ילדים – האתגר', שבו הוא מפתח, על פי אותו היגיון פילוסופי, שיטה חינוכית דמוקרטית השוברת את כל המוסכמות הישנות בתחום החינוך.
וכך כותב הוא בהקדמת ספרו:
"ילדים חשים ברגישות מיוחדת את האווירה החברתית. הרעיון כי הם שווי מעמד נקלט על ידם במהירות. הם מבינים כי שוויון זכויותיהם עם המבוגרים הוא עובדה, ושוב אין הם מקבלים את השלטון האוטוקרטי של יחסי שליטים ומקבלי מרות".
פעם הייתה אוטוקרטיה. לאבא היתה מילה של סמכות, והילד מחוייב היה לציית. פקודה של אמא היתה פקודה, והוראה של מורה היתה כבדת משקל.
ברוכים הבאים לעולם החדש, החגיגה נגמרה, לא עוד סמכות וציות, תחי המהפכה!
המשך ציטוט: "ההורים אף הם נוכחים לדעת כי ילדיהם הגיעו לשוויון זכויות עמם, ואינם מחזיקים עוד בשיטה של 'עשה כדברי' בחינוך הילדים".
אתה, כאבא, יודע טוב יותר, יש לך ניסיון רב יותר. גם את, האם, מבינה בהחלט מה טוב באמת לילד. אבל מה לעשות, אין לכם מילה. דמוקרטיה! הילד במרכז!
מה עושים?
דרייקורס מנתח את המצב: "… וכך הגענו אל הדילמה של זמננו".
כלומר, אנחנו בבעיה! הדמוקרטיה ערערה את מעמדנו כהורים בעלי אחריות וסמכות כלפי ילדיהם. נוצר מצב של טשטוש תפקידים. גם לשיטתו של דרייקורס הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, וכך הוא אומר:
"קיימת מבוכה גדולה באשר לאופן השלטת עקרונות הדמוקרטיה. כתוצאה מכך, נתבלבלו התחומים בין חופש לפריקת עול, בין דמוקרטיה לאנרכיה".
דרייקורס מציע להחליף את דרך החינוך עתיקת היומין בחינוך דמוקרטי, למרות שהוא מודע לבעיות הגדולות שחינוך זה יוצר. במילים אחרות, הוא דוגל בשינוי השיטה החינוכית על אף הכשלון הצפוי. לשיטתו, חשוב יותר שההורים יהיו 'עכשוויים' (דמוקרטיים), מאשר שהילדים יהיו מחונכים. הורים רבים דוגלים בשיטתו, והם מוכנים להעמיד את הצלחת חינוך ילדיהם בספק, ובלבד שלא להיות מיושנים.
אפשר גם אחרת…
