מחקר שהתפרסם בשנים האחרונות מגלה נתון מדהים: הורה ארצישראלי ממוצע מקדיש לילדו 14.5 דקות ביום בלבד.

מתוך עשרים וארבע שעות תמימות ביממה, מותיר ההורה לבנו מחמדו רק ארבע עשרה וחצי דקות.

התגובה הראשונה היא זעזוע.

סביר להניח שגם אם ההורה 'יקח את עצמו בידיים', ויחליט בהחלטה נחושה שהחל מהיום הוא יכפיל וישלש את הזמן שהוא שוהה במחיצת ילדו – להקשיב לו, לדבר איתו, לספר לו, ללמד אותו – הדבר לא יחזיק מעמד לאורך זמן. מחקר שיערך בעתיד יקבע כי הזמן הממוצע שמקדיש ההורה לילדו עומד אף על פחות ממכסת ארבע עשרה וחצי הדקות.

ועתה לזריקת ההרגעה.

מדובר ב"זמן איכות". כאשר ההורים יקדישו למען ילדיהם "זמן איכות", הם יוכלו להמשיך לישון בשקט. "זמן איכות" אינו קשור למספר הדקות שמקדיש הורה בפועל לשבת עם ילדו, אלא לאיכותן.

זמן איכות קשור לסדר העדיפויות הנכון הנמצא בראשו של ההורה. אם מדובר בהורה בעל חשיבה נכונה וישרה, גם סדר העדיפויות שלו בנוי בצורה נכונה, ותמיד יהיו ילדיו בראש.

הוא ישקיע בילדיו את הנשמה ויעשה כל מאמץ לפנות לעצמו פנאי לשהות במחיצתם, והם חשים בכך. הוא יודע עד כמה חשוב הקשר האישי הישיר, החם והאוהב. אבל העיקר לא נמדד במושגים של כמות, אלא במושגים של איכות.

את מדד הזמן צריך הורה שילדיו אינם עומדים בראש סדר העדיפויות שלו ואינם תופסים מקום במחשבתו. סדרי העדיפויות הפוכים ומשובשים. ובאמת, אם הוא מקדיש לילדיו רק ארבע עשרה וחצי דקות, אולי כדאי שיתפטר…