כאמור, פנאי לילדים הוא מוצר חדש שהתווסף למדפי הפסיכולוגיה החינוכית בשנות האלפיים, בשל עדכון שלילי של התא המשפחתי בגרף הצונח, וממשיך לצנוח, כאילו הוא חסר תחתית.
כיום, משפט המפתח בבית הוא: 'אין לי זמן!!!'
האב משדר חוסר פנאי, האם משדרת חוסר פנאי, וכולם חיים באווירה המיוחדת של: "אין לנו זמן". בשבת עייפים, ותמיד עסוקים.
ילד שאינו מקבל את התמיכה הרגשית הדרושה לו מהוריו, מבין שהוא דחוי. הוא סבור כי הוא אינו עומד בציפיות של הוריו, ואט אט הוא מאבד את האימון ואת ההערצה הטבעית שיש לכל ילד, בפוטנציאל לפחות, כלפי הוריו.
בשלב שני הוא מחפש לעצמו דמות אחרת שאותה הוא יחקה, והיא אולי תעניק לו במישרין או בעקיפין – תוך כדי שימוש רב בכוח הדמיון – את התמיכה הרגשית שהוא זקוק לה, את הליווי המשמעותי כל כך בעבורו. מי יהיה התחליף לאבא ואמא? מי ימלא את מקומם? יתכן שתהיה זו דמות חיובית, אך באותה מידה יתכן שתהיה זו דמות שלילית ומזיקה!!!
לכן, חובה עלינו כהורים להקדיש פנאי לילדינו ולהעמיק את הקשר הבונה והחיובי, שייצור מצדם הערצה בריאה ומועילה כלפינו.