קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם גבוה ועליו ערימת בננות.
בכל פעם שניסה אחד הקופים לטפס על הסולם כדי לקחת מהבננות, היו המדענים מתיזים סילון מים קפואים על הקופים שנותרו בצד. הקופים היו מצטמררים, רועדים מקור, אך עדיין לא קלטו שהדבר קשור איכשהו לחבר שמטפס על הסולם. רק לאחר הרבה מטחי מים קרים, קלטו הקופים את הרעיון. מאז, בכל פעם שהיה אחד הקופים מנסה לעלות על הסולם ולהתכבד בבננות, היו חבריו הקופים מונעים את עלייתו לסולם בכח, ואפילו באלימות. הם לא רצו לסבול שוב.
הקופים התרגלו והפסיקו לנסות לקחת את הבננות, למרות שהן בהחלט היו מפתות. סילוני המים והמכות הרתיעו אותם.
לצורך המשך הניסוי הוציאו המדענים את אחד הקופים שהשתתף בניסוי, ובמקומו הכניסו קוף אחר.
הקוף החדש ראה את הבננות, ניסה לעלות על הסולם, אולם הקופים הותיקים מנעו זאת ממנו בתוקף. הם הכו אותו, משכו בשערותיו והתעללו בו. הוא לא הבין מה קרה, אך נכנע לגורל ולא ניסה עוד לטפס על הסולם.
המדענים בחרו בקוף אחר מתוך הקבוצה. גם הוא כקודמו חמד את הבננות. הקוף שקדם לו השתתף בהכאתו באופן פעיל, הוא ראה בכך פולחן קבוצתי.
עם הקוף השלישי חזר הריטואל על עצמו – ניסיון לטפס, מכות והתעללות.
בהדרגה הוחלפו גם שני הקופים האחרונים, ותיקי הכלוב, שהשתתפו בפועל בניסוי הראשון, עד שלבסוף לא נותר אף קוף מהקבוצה המקורית.
בכלוב נותרו חמישה קופים שמעולם לא זכו לחוש במקלחת הצוננת. הם גם לא ידעו על קיומה. ובכל זאת, בכל פעם שמישהו היה מנסה לעלות על הסולם, הוא היה זוכה למכות נמרצות, הם לא נתנו לשום קוף לטפס על הסולם.
אם ניתן היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית היתה: "לא יודע, ככה זה היה תמיד"
נשמע לנו מוכר?
עלינו לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו בלי לנסות לבדוק את מקורן. מסתבר שהבדיקה תפתיע אותנו.
"הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה" (אלברט איינשטיין).
