הבחירה הינה מעלה שעל האדם לרכוש אותה. התהליך נעשה באופן בו האדם משעבד את לבו ושכלו לנשמתו, באופן זה הוא משתחרר אט אט מכבלי רצונו. בכל החלטה של בחירה טובה הוא מגדיל בנפשו פנימה את כח הבחירה בטוב, משחרר את שכלו ולבו מכבלי הגוף ומקרבו יותר אל הנשמה. לעומת זאת, בחירה ברע מקטינה ומחלישה את כח הבחירה בטוב ומשעבדת את שכלו ולבו לרצונותיו. השכל מושפע מהדמיון, כלומר, מהרצונות שבלב, ולעתים אף משועבד להם.
הפחד מפני העתיד, שהינו פחד שהשכל מחייב אותו, אינו מונע את האדם מלחטוא, כי דמיונו מוליכו שולל. מסיבה זו הוא אינו נבהל ואינו מתפעל. אדם הנתון ברשות לבו בהתאם לרצונותיו ולתאוותיו, הוא משעבד את שכלו כדי להתאימו לרצונות, גם באם הם נוגדים את ההיגיון. לעומת זאת, הצדיקים שולטים על משכן לבם ועל רצונותיהם, והם משעבדים את ליבם להנהגת שכלם. הנהגת שכלם היא המתאמת ומכוונת את רצונות ליבם.
כיצד ניתן לרכוש את מעלת הבחירה, את שחרור השכל מהליכת שולל אחר הלב? כבכל מעלה אחרת בעבודת ה', אף בעניין זה – באותה מידה שהאדם משתמש במעלה זו ועושה פעולות ותרגילים כדי לרוכשה, כך הוא מחזק את המעלה. בעולם הדומם – ככל שמשתמשים יותר בחפץ, הוא מתבלה. לעומת זאת, בגוף האדם, ככל שמשתמשים יותר באיבר מסוים, לא זו בלבד שאותו איבר אינו מתנוון, אלא שהוא מתחזק והולך. כך הם פני הדברים גם בחושי האדם. לדוגמה, אדם שאחת מעיניו חלשה והשניה חזקה, אם ישתמש רק בעינו החזקה, ייחלש כח ראייתו של עינו החלשה. אך אם יכסה את עינו החזקה וישתמש רק בעינו החלשה, היא תתחזק ותלך. כך הם פני הדברים גם במעלות הרוחניות. כל כח רוחני שהאדם משתמש בו, הוא מתחזק והולך. אדם שלא קיימת אצלו נטיה למידת החסד, באם ירבה בעיסוק במידת זו על ידי עשיית פעולות של חסד, הוא יחזק בלבו מעלה זו.
כך גם להפך, במידות השליליות. אדם שמצד טבעו קיימת אצלו נטיה לכעס, אך הוא נוקט אמצעים שונים כדי לצמצם את כעסו, יזכה שבמשך הזמן טבעו ישתפר מאד ולא יכעס עוד. בדומה לכך תחום הבחירה. באותה מידה שהאדם משתמש במעלת הבחירה, ומשקיע מאמצים במטרה לעמוד נגד תשוקותיו ותאוות לבו, הוא מחזק את כח הבחירה בטוב, ועולה שלב נוסף במעלת הבחירה.