לעונשי שמים קיימת מטרה נוספת מלבד מטרות העונש המקובלות בעולם: גמול והרתעה. עונשי שמים מתקנים את הפגם הנוצר על ידי החטא עצמו. עונשים אלו מותאמים לכל אחד ולכן הם שונים מאיש לרעהו
מקובל בעולם שכאשר אדם עובר עבירה כלשהי כלפי השלטונות או כלפי רעהו, הוא נענש על כך. מטרות הענישה הן שתים: האחת – לשלם לעבריין כגמולו, והשניה – להרתיע אחרים, שישמעו וייראו "ולא יזידון עוד" (דברים יז, יג).
לעונשי שמים קיימת משמעות מקיפה ועמוקה יותר. העונש שהקב"ה מעניש בו אינו נקם כלל. הוא מהווה תיקון לחטא. החטא פגע בחוטא, הוריד אותו מדרגתו והעונש מתקן זאת. מסיבה זו אין לתמוה על כך שעונשי שמים אינם ניתנים בשווה לכל החוטאים. ההשגחה העליונה גוזרת שפלוני ישלם עבור חטאיו בעולם הזה, ואילו אחר יקבל את גמולו בעולם הבא. יש הפורע את חובותיו בגופו ויש הלוקה בממונו. הקב"ה הוא היודע שתיקונו של האחד יצליח בדרך זו, ואילו תיקונו של רעהו בדרך שונה. ה' ממציא לכל יחיד ויחיד את דרך התיקון הפרטית שלו.
ברוח זו ניתן להבין גם את עונשי האומה כולה. עונשים אלו נועדו כדי לרפא אותה מתחלואיה ולהשיבה לקדמת נעוריה ולמצבה הרוחני היאה לה. לכן, שונה הוא עונשה של כנסת ישראל מעונשם של יתר העמים שייעודם שונה ועתידם אינו דומה לשלה.
יש להדגיש, שאף לאחר העונש, הבחירה עדיין נתונה ביד האדם. אם ישכיל להפיק את הלקח המתבקש מהמכות שנחתו עליו, יהפוך עונשו לפתח תקוה שיוביל אותו לעתיד טוב יותר. מאידך, האדם עלול לדבוק בחטאיו, ולמרות העונש הניתך עליו הוא עלול חלילה לשקוע בחטאו. במקרה זה העונש לא יסיר את איוולתו ולא יתקן את חטאו, ואולי באמצעותו ישקע החוטא יותר ויותר במצולות החטא.
דברים אלו, הנכונים במישור הפרטי, נכונים גם במישור הכללי בהקשר לעונשיה של האומה הישראלית כולה. המתבונן במהלך ההיסטוריה ומעמיק בה, יוכל להבחין כיצד ה' מנהל את האומה לאורך הדורות בינות לחורבנות, המהווים עונשים כבדים, לקראת הייעוד הסופי שהוא הגאולה השלמה.