בספר דברים (ד', ל"ב) נאמר: "כי שאל נא לימים ראשונים… השמע עם קול אלקים…" משמעות הדברים היא שמלבד מעמד הר סיני מעולם לא נשמע ולא ישמע סיפור שבו אלקים התגלה לעם שלם ויתן לו את התורה. לא זו בלבד שלא יתרחש באופן מציאותי מעמד המוני כזה, אלא שגם לא ימציאו סיפור מעין זה.
ואמנם, העובדות מוכיחות שלא נשמע מעולם "סיפור" דומה. אין כל אפשרות "להשתיל" מאורע שראו אותו מליונים, ומאז הוא עובר במיליוני "צינורות" פרטיים מאב לבן.
כאשר יופיע מאן דהו ויספר סיפור מסוג זה שלפני כמה מאות שנים אלקים נגלה להמוני בני אדם ומסר להם את התורה, הוא יוכר כבדאי, שהרי מלבד המספר אף אחד לא שמע על כך.
לעומת זאת, סיפורים על ניסים או התגלויות שמימיות שאירעו בפני יחידים לא ניתן לאשר או להכחיש, ואמנם זהו המצב בדתות האחרות.
זאת ועוד, כדי שה"השתלה" תשאר אותנטית, חייב אותו "משתיל" אלמוני להתקבל על העם כולו ויחד עם זאת להעלם כליל מהזכרון, פשוט "להתאדות". אילו יזכרו שהוא הופיע ומסר זאת, "כל ההצגה" תרד לטמיון.
אציין לדוגמא, בנצרות ידועים פרטי פרטים כיצד היא התפתחה. מי היה יש"ו (שלא התכוון ליצור דת חדשה), מי היו תלמידיו שפיתחו את שיטתו, מי היה הקיסר הרומי הראשון שקיבל את הנצרות והכריח את בני עמו להשמע לה ועוד. הם לא נעלמו כלל. כולם יודעים שהם הופיעו, חידשו ושתלו.
גם באיסלם התהליך ברור, ידוע ומתוארך. מוצאו של מוחמד מפורסם, בני משפחתו מוכרים היטב, הוא אפילו לא ביסס את שיטתו על ניסים (למרות שהללו מוזכרים בתולדותיו). "השותלים" אינם נעלמים.
לעומת זאת ביהדות קיים רצף ברור, תוך הדגשת ידיעת התורה וקיומה לאורך כל התקופות. רצף זה קובע שלא היתה "השתלה" באחד הדורות.
כולם (כל סוגי החוקרים) מסכימים אודות תקופת ההנחלות בארץ, מאות שנות המשכן ומאות שנות בית המקדש הראשון. זוהי תקופה בת כ-1000 שנה. בתחילת בית המקדש השני תורגמה כל התורה בתרגום השבעים ליוונית והפכה לנחלת כל האומות. תרגום השבעים, הספטואגינטה מצויה בידינו, ומאז תרגומה ואילך מוסכם על הכל שלא "הושתלה" תורה. לאורך כל אותן 1000 שנה התנבאו נביאים שהוכיחו את העם על פגמים שונים. המשמעות של כל דברי הנביאים היא שהם אינם מוסיפים מאומה על תורת משה. הכל מוסכם וידוע, הכל שריר וקיים, גם המשכן או בית המקדש עומדים על תילם. תוכחת הנביאים – נושא הוא ההנהגה המעשית של העם בהתאם למורשת התורנית הידועה והקיימת. בכל דברי הנביאים העמוקים אין רמז כלשהו שבאחת התקופות התרחש לפתע זעזוע תרבותי שאין דומה לו, כלומר, שנודעה לעם תורה שנשתכחה לחלוטין והוחזרה לו.
מי שתל ואיפה? להיכן נעלם "המוצלח" הזה? הוא הופיע מהררי האופל עם סיפור פנטסטי ששינה את חיי כל העם מתוהו רוחני ומחוסר ידיעה בסיסית על התורה, לחיי מצוות מלאים וגדושים, ואילו הוא עצמו נעלם באדמה כקורח בשעתו…? מדובר על סיפור בדיוני שלא תתכן שתהיה לו אחיזה במציאות.
היכן אותו אדם או קבוצת אנשים שגרמו לזעזוע בסדר גודל עולמי ושמם כה עלום?
זאת ועוד, מצוות הנצרות הינן מועטות ושטחיות. הן אינן נוגדות את מהלך החיים האישי והעצמאי של האדם הנוצרי. גם מוחמד הנחיל בסך הכל 5 מצוות לבני אמונתו: תפילה, צדקה, מעט עריות וכו'. הדבר תאם בדיוק את אורח חייהם של שוכני האיזור, במיוחד כאשר הוא ייסד את הפצת דתו על חרב וביזה, כאשר המתנגדים לאיסלם נהרגו "במצוות הדת" ורכושם עבר למאמינים במוחמד…
כדי לגבש "קבוצה דתית" די במספר כללים הומניים (או אכזריים…), נוצרת "גאוות יחידה", נוצר גיבוש והכל נע הלאה במסילה משומנת.
ביהדות מצויות רבבות, רבבות הלכות! אלפי פרטים אודות כשרות התפילין! אלפי הלכות בשבת! איך ניתן לשכנע את העם ו"להצניח" פתאם מורשת כה מקיפה. לדוגמא, אחת המצוות היא עליה לרגל. מצוה זו חוללה שינויים מרכזיים באומה שלוש פעמים בשנה. מי מסוגל לספר שפעם זה היה … נשכח… ואח"כ חזר… שאף אחד לא יזכור (מלבד המשתיל האלמוני) את מה שעשו אבות אבותיו? כיום ערים בזכרונותינו אלפי סיפורים אודות גדולי ישראל שחיו במאות השנים האחרונות. כיצד אם כן ניתן לומר שהכל נשכח?
זאת ועוד, מה היתה בעצם מטרתו של אותו אדם ש"המציא" את אלפי ההלכות של התפילין? הוא היה סדיסט? מזוכיסט? והרי כדי "לגבש" את הדת די היה לו בכמה מצוות "נחמדות"?
לכל צעד אנושי קמים מתנגדים. כיצד לא קמו מתנגדים למשנתו של אותו אלמוני? היכן הוא ה"מרתין לותר" שיצר "דרך אחרת"? היכן הוא ה"סוני" שהתנגד ל"שיעים"? מדוע לא קם מושל בדורו או בדור שאחריו שניסה לערער את "אגדת העם" על שכחת התורה?
המבנה של ההשתלה הוא כה מופרך, כה רחוק מהמציאות ולעומתו הסיפור האחיד, הברור, העובר במסירה ברורה דרך מליוני אנשים, מבוסס על כתבי קודש עמוקים, הגיוניים ומסודרים. כל אלו מציבים את האמונה כסיפור מציאותי, אמין וחזק יותר מראיית עיניים.