בינות לבתים ישנים, שכובד משא השנים נתן בהם את אותותיו, ובכל רוח מצויה נדמה היה כי הנה הנה הבית עומד ליפול, סובב לו שואב המים כששני דליי מים על שכמו.
מדי יום סובב הוא ברחובות העיירה, דופק על דלתות הבתים ומחלק מים במידה תמורת אי אלו פרוטות נחושת.
נאנח היה בכל יום על חסרון הכיס, הדלי האחד זה מכבר אבד עליו הכלח, סדק גדול נוצר בו לאורכו, ולמרות שמן הבאר ממלא הוא במידה שוה לשני הדליים, הרי שבבואו העירה הדלי האחד ריק עד מחציתו, שהרי מחצית הכמות טפטפה לאורך הדרך. אך מה יעשה וכסף לדלי חדש אין.
ביום מן הימים בעודו צועד ושני הדליים על כתפיו השחוחות, שמע קול מריבה מאחוריו, סובב את ראשו אולם איש אינו נראה באופק. קולות המריבה מתגברים, דומה היה כי עוד מעט יחלו הניצים להחליף מהלומות. חיפש ותר לכל כיוון, עד שהאסימון נפל, הדליים הם המטיחים מהלומות זה בזה. שמע הוא את הדלי האחד קורא לחבירו: כלי פגום, חסר תכלית, שבור ורצוץ, אינו מועיל, ולא יצלח למאום. והשני משיב לעומתו כי לא בגאוותנים החכמה, ולא לשלמים ההצלחה, וסופם של היהירים להשבר.
שואב המים מאזין לקולות מריבת הדליים, חושב ושוקל. ובלבו מצדיק הוא את הדלי השלם. הן מי כמוהו יודע כי מהדלי השלם מחלק הוא מים בכמות כפולה מאשר מהדלי הסדוק והשבור, ואילו אך היו לו כמה פרוטות מיותרות, זה מכבר משליך היה את הדלי הסדוק לכל הרוחות.
כך הכריע בלבו את המריבה לטובת הדלי המושלם, ותוך כדי שהוא בז לדלי הסדוק, פלט אנחה עמוקה והמשיך בדרכו.
עברו ימים ושבועות, שואב המים הפסיק מכבר להאנח על חסרון הכיס ושברון הדלי, בלית ברירה התרגל למצב הקיים, כשהוא משלים בליבו עם העובדה כי אחד הדליים שבור וסדוק, וכמעט חסר תועלת.
בעודו פוסע בעוד יום שגרתי בדרך העולה מהבאר הבחין כי בצד הדרך החלו מבצבצים ועולים ניצני פרחים בשלל צבעים, הביט הוא אל הניצנים העולים ומסמלים פריחה, ושמחה ממלאת את לבו. שוב לא תהיה הדרך אל העיר צחיחה ומשמימה, צמחים יפים יפרחו בצידי הדרך, ההנאה כולה תהיה שלו. מיום אל יום מביט היה אל הניצנים הפורחים והולכים, ובפרחים הצבעוניים המתפרשים לאורך הדרך.
בעודו מתבונן תפסה את העין נקודה מעניינת, הוא הבחין שהצמחים היפים פורחים דווקא במסלול שלו, כאילו שירטט אי מי את עקבותיו בפרחים, אין ולו אף סטיה קלה לכיוון כלשהו, הפרחים כמו מסמנים את דרכו ומתווים את מסלולו.
מחשבה אחת מעמיקה גרמה לו בעצם להבין כי הפלא אינו כה גדול, המים הנוטפים מדלייו הם אלה שהפכו את הקרקע לפוריה ודשנה, כך שהזרעים שנקלטו בה ע"י הרוח השרישו והעלו פרחים ועלים. התבוננות נוספת העלתה לו נקודה חדשה למחשבה, מדוע פרחו הפרחים דווקא בצד השמאלי של הדרך, ואילו בצד הימני לא עלה ולו אחד, לא פרח אחד. הוא עצר לרגע הוריד את שני הדליים, מן הצד הימני הוריד את הדלי השלם והמלא, ומצידו השמאלי הוריד את הדלי השבור והחסר, הפגום והריק, ובעוד המים נוטפים מן הסדק, הבין גם הבין את פשר התעלומה.
הבין היטב כי לא תמיד המושלם והמוצלח הוא זה הנותן את הפירות, לפעמים הפרחים היפים והמלבבים, יוצאים דווקא מן השבור והפגום, מן החסר והריקן.
המאמר מוקדש לכל אותם ששמו סימון שלילי על ילד, חניך, תלמיד, חבר ילדות, ובלבם התייאשו. יש תקוה! אל תאמרו נואש מכל נפש באשר היא.
