לא פירטת באילו קשיים אתה נתקל בתחום התפילה. לכן, אציע בקצרה מספר דרכים. באמצעותן תוכל לחזק את הקשר הנפשי לתפילה:
1) ידוע שסידור התפילה הינו הספר הקדמון ביותר והעמוק המצוי בידינו מן התורה שבעל פה. בתפילה מצויים רבדים, רבדים של עומק. מילות התפילה נבחרו בקפידה, וכאשר אנו אומרים אותן, בכוחן לפעול רבות במרומים. כשהמתפלל מודע לעוצמה זו הדבר מוסיף נופך רב לתפילתו.
2) תפילת שמונה עשרה נאמרת בלשון רבים. בתפילתנו אנו מבקשים למען העם כולו. אמנם קיימים פרטים שאינך חש צורך בהם, אולם הם משמעותיים מאוד לגבי אחרים. התפילה מסוגלת לטפח אהבת ישראל רבה בלב מי שאומרה בדבקות.
מפורסם בשם המקובל האלוקי, האר"י ז"ל, שלפני התפילה יש להרהר בעובדה שאנו עומדים לקיים גם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". התפילה מבוססת על אהבה אמיתית לכל אדם מישראל.
3) אחת ממטרות התפילה היא לשפר את האדם ולעדנו. התחושה שאינך 'מתחבר' לתפילה קיימת בשלב הראשוני בלבד. במשך הזמן מי שתפילתו נובעת מעומק לבו, משתנה לטובה, חדרי לבו מתרחבים, והוא מסוגל לחוש קשר פנימי לתפילות כולן.
גדולי ישראל וצדיקיו, גם אלו שתפילתם בוקעת רקיעים, והם מתפללים תדיר למען העם כולו, לא נולדו במדרגה זו. הם השקיעו בתפילה את נפשם ואת כל לבם. הם השתדלו להחדיר ללבם אהבת ה' גדולה, וברבות השנים זכו לכל זאת.
4) אחד המפתחות העיקריים להצלחה בתפילה הוא טיפוח מידת הענווה. אדם החש שהוא עומד בתפילה לפני מלך עליון, רם ונישא, שחייו ומותו נתונים בידו, זוכה למבט נכון על עצמו. שוב אין הוא מתרברב לשוא, ושוב אין הוא סבור שעתידו נתון בידו. ענווה זו מסייעת מאד להבנת התפילה, ל'התחברות' אליה ולהחדרתה ללב.
5) בחלוף הזמן, חודרות התפילות אט אט אל הלב פנימה. ככל שהן תאמרנה בכוונה מעמיקה יותר, באותה מידה הן תתקבלנה במרומים. והאדם יחוש בבירור שהוא ניצב לפני הבורא המאזין לתפילתו וממלא את בקשות לבו לטובה ולברכה.
