לצורך מתן התשובה נקדים 2 הקדמות:
אנשים המתבוננים בנושא במבט שטחי סבורים שהעמים העתיקים האמינו אמנם בכוח עליון, אולם ככל שהעולם הולך ומתקדם, הוא גם הולך ומתרחק מהאמונה בבורא. מבט זה הינו מגמתי, ואינו תואם את המציאות. רבים מאוד מעמי תבל מאמינים בה' במעמקי לבם. מסגרת החיים המודרנית אינה מבטאת זאת בבירור, אולם בשונה מהמתרחש בארצנו, בארצות רבות האמונה נחשבת לגורם חיובי שיש לטפחו ולהעריכו.
בנוסף לכך, האבות המייסדים של האומה האמריקאית היו דתיים מאוד. הם למדו את התנ"ך, שאבו ממנו עקרונות חיים, ולפי הבנתם, ניסו ליישם עקרונות אלו בחיי החברה שהקימו. הערצתם לדמויות התנ"ך היתה כבירה. אמנם המסורה היהודית היתה רחוקה מהם, אולם הם שאבו ערכים רבים מתורתה של היהדות בעיקר בתחום שבין אדם לחברו.
דורות ראשונים אלו הטביעו את חותמם על בניהם ועל בני בניהם. הדברים באים לידי ביטוי גם כיום בדרך ההתבטאות של מנהיגי ארה"ב ואישיה. מילים, המבטאות אמונה ותפילה לבורא, נשמעות תדיר מפיהם, ואף אוזניהם של בני ארה"ב כרויות לסגנון דיבור זה שמשולבים בו דברי אמונה.
בארצנו, שהיא במהותה ארץ האמונה והרוחניות, לדאבון לב, המצב שונה. רבים, רבים מהמנהיגים משתדלים להתרחק מהזכרת שם שמים.
מפורסם הוא הויכוח ההיסטורי אודות נוסח מגילת העצמאות. שקלו ודנו, האם להזכיר את שם ה' במגילה ולהוסיף בה מילות אמונה ובטחון בה'. בסופו של דבר נכתבו מלים מעורפלות, שניתן לפרשן כרצון איש ואיש. על הלירה, ואח"כ על השקל, מובן שלא הדפיסו מילות אמונה…
לעומת זאת בארה"ב החליטו מעצבי החברה, שדווקא על שטר הכסף, המהווה לכאורה אנטי תזה לאמונה, בהיותו כלי ביטוי של עולם החומר, דווקא עליו יש להדפיס משפט המדגיש את האמונה ואת הכיוון הרצוי שהאדם יפנה אליו את מבטו.
מן הראוי להדגיש שאין לראות בדברים אלו הבעת דעה חיובית ואוהדת לסגנון החיים האמריקאי. סגנון חומרני זה שהאדם מוערך בו אך ורק ביחס ישיר לכספו, סגנון חיים זה הסוגד לנהנתנות – אינו סגנון מומלץ. אולם בנקודה הנידונה יש בהחלט מקום לראות את הצד החיובי ולשבחו.
צירוף האמונה והמבט הרוחני לעולם הפיננסים בכוחו לעדן את מהלך החיים ולהזכיר לבני האדם, שמעל לכל ההויה החומרית ניצב מלך עליון, המנהיג ומנווט את עולמו בכל שעה ושעה.