האמונה מהווה משענת עוז לכל אדם. אין לך אדם אומלל יותר ממי ששרוי בחוסר אמונה. תחושה איומה מקננת בלבו של אדם כאשר הוא חש שאינו אלא כדור משחק ביד הגורל העיוור. גם כאשר מצבו הכלכלי והחברתי של אדם זה הוא טוב, השלוה היא ממנו והלאה, באשר הוא אינו יודע מה ילד יום. על אחת כמה וכמה שתחושתו ירודה, כאשר הוא מבחין שמצבו מתחיל להדרדר. תחושת חוסר אונים משתלטת עליו, ואט אט הוא שוקע בזרועות היאוש.
שונה לחלוטין היא גישתו של האדם המאמין. הוא חי תדיר לאור ההכרה שאין מקריות בעולם, וכל המתרחש תחת השמש נעשה מתוך השגחה פרטית מדוייקת להפליא. בידי הקב"ה מצויים הכח והממשלה על העולמות העליונים והתחתונים לעשות בהם כרצונו, ומידיו נגזרים כל המאורעות המתרחשים בתבל, קטון כגדול.
מסיבה זו שפרה נחלתו של איש האמונה. הוא מאמין ויודע שכל מאורע הקורה לו מנווט במחשבה תחילה בידי ההשגחה העליונה. מסיבה זו הוא לעולם אינו מתייאש. גם אם חייו אינה מתנהלים על מי מנוחות, הוא חי בהכרה שאין זו מקריות ולא גורל עיוור. ידוע לו שההתרחשות שקולה, ספורה ומדודה בידי ריבון כל העולמים, וה' מסוגל לשנות את מצבו עד לבלי הכר באופן מיידי.
על הכרה זו שהכל מיד ה', מתבטא דוד המלך במזמור (תהלים כ"ג, א'): "ה' רועי לא אחסר", וכך הוא אומר: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני". גם שבט היסורים וגם משענת התמיכה שבאמצעותם מונהג האדם בחייו, שניהם כאחד מנחמים ומעודדים אותו. האדם מאמין יודע ומכיר שלא יד המקרה מחוללת את המערכות, אלא הקב"ה הוא הניצב מאחורי כל ההתרחשויות.
האמונה ביכולתו האינסופית של הקב"ה מהווה גם את הבסיס לאמונתנו בשכר ועונש. אין דרך כלשהי בתבל כולה שבאמצעותה ניתן להתחמק מלמסור דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים על מעשינו ועל מחדלינו, כפי שנאמר במסכת אבות: "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם את שכר פעולתך" (מסכת אבות פרק ב', י"ט). גם הצטרפותה של ידיעה זו למכלול הידיעות, מוסיפה תוכן והסבר למתרחש בעולמו של כל אדם. בהתאם, קל לו הרבה יותר להתמודד בתקופות קשות העלולות להתרחש בחייו.
