הקיסר הגרמני, פרידריך הגדול, התנצח עם הנסיך הצרפתי ג'ון באטיס דה-באיה בנושאים תאולוגיים: "הבא לי בבקשה, הוכחה אחת ברורה לקיום האל", תבע המלך. ענה לו הנסיך: "אכן, יש לי בשביל הוד מלכותו הוכחה קולעת וחסרת הפרכה. הוכחה שהיא מילה אחת: היהודים".
כבר פני אלפי שנים הוגדר תפקידו של העם היהודי: עליו לשמש הוכחה ועדות חיה לקיום האל. כך מצהיר הנביא ישעיהו בשם הא-לוקים:
"אתם עדי, נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי, ותבינו כי אני הוא,
לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה"
(ישעיהו מ"ג, י')
ואכן מאז ועד היום קיומו הנצחי של עם ישראל הוא עדות חותכת למציאות הבורא. העם היהודי בן האלמוות מוכיח בעצם מציאותו התמידית את קיומה של ישות נצחית בתוככי העולם הזה, עולם המוות והכיליון.
הרמב"ם, הפילוסוף היהודי הגדול, מדגיש את קיומו של קשר מיסתורי ומופלא ביותר בין מציאות הבורא למציאות עמו. וכך כותב באיגרתו לגולת יהודי תימן:
"וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו, שלא נאבד, ולא ייעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שתתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מהעולם!"
כשם שהבורא נצחי, כך אנו – נצחיים!