לאורכן של שנות ההיסטוריה היהודית, ניסו רבים וטובים לרדת לשורשיה של תופעה, שימיה כימיו של עם ישראל – תופעת האנטישמיות.
סבל ממושך עבר על העם היהודי כתוצאה משנאתם של עמים אחרים כלפיו. היו תקופות ששנאה זו היתה כבושה, ולא התפרצה כלפי חוץ, אך עם זאת, תשתית של שנאת-ישראל היתה קיימת בכל התקופות.
שנאה זו הביאה בעקבותיה, שהעם היהודי נרדף, כפי שלא נרדף אף עם אחר על פני האדמה: פרנסתם ותחומי מגוריהם הוגבלו, הם הוכו, נשדדו, גורשו מבתיהם, עונו בכל סוגי העינויים האפשריים ונרצחו בכל המיתות שבן אנוש מסוגל להעלות על דעתו. כל זאת אך ורק מפני סיבה אחת ויחידה – עצם היותם יהודים.
כל המנסה להשלות את עצמו שהאנטישמיות מקורה בסיבות כלשהן, ידפדף נא בספרי ההיסטוריה היהודית וימצא שכל אותן ה'סיבות' לא היו אלא מסווה לשנאה עיוורת – שנאה ליהודים מפני היותם יהודים. שנאו יהודים משום שהיו עניים, ושנאו אותם בגלל עושרם. רדפו אותם בגלל הסתגרותם בד' אמותיהם וקנאו בהם מפני שהצליחו לעלות ולהשתלב בכל רבדי החברה. הסיתו נגדם ונידו אותם בגלל דביקותם בדתם, ובזו להם כאשר נטשו את התורה ואת המצוות וניסו להתבולל. לעגו להם בעת שהיו חלשים וגינו אותם בעת שהיו חזקים. דבר והיפוכו שמשו לאותה מטרה. לא ניתן למצוא שום הגיון עקבי באנטישמיות, אין לה סיבה ואין לה הסבר.
אנו חיים כיום בעולם נאור, תרבותי ומתקדם, אך האנטישמיות לא נעלמה! אמנם כיום לא שורפים יהודים בכיכרות ולא שופטים אותם על רקע עלילות-דם, אך זאת משום שגם האנטישמיות הפכה להיות 'תרבותית' ו'מתקדמת' יותר. עובדה, העולם ה'תרבותי' לא נקף אצבע כאשר הובלו למשרפות שישה מיליוני יהודים. העולם ה'נאור' גם אינו מתיימר כלל להסתיר את הצביעות ואת יחס האיפה-ואיפה שהוא נוהג כלפי הנעשה בארץ ישראל. האנטישמיות תתקיים, כנראה, עד בואה של הגאולה השלימה.
מאמרים, היבטים ומחשבות על נושא כאוב וכה קרוב לנו, בחוברת שלפניכם.