מבין 300,000 מיני החיפושיות הנפוצות על פני כדור הארץ נפנה את מבטנו אל 'החיפושית המפציצה'.
לחיפושית זו, שגודלה 10-
מדען גרמני חקר את מנגנון הפיצוץ, וגילה כי בלוטות בגופה של החיפושית מייצרות שני חומרים שונים העוברים אל שתי שלפוחיות ומתערבים שם. אחד החומרים מכיל 10% הידרוכינון, והאחר מכיל 23% מי חמצן. כאשר מערבים במעבדה שני חומרים אלו, מיד מתרחשת התפוצצות. החיפושית מצליחה לבלום את מנגנון הפיצוץ לבל יתרחש בטרם עת. התברר, כי בשלפוחיות מצוי חומר נוסף מיוחד, המעכב ומונע את הפיצוץ. אולם כאשר מגיע האויב ומתקיף, תערובת הפיצוץ מוזרמת מן השלפוחיות אל תאי הפיצוץ, מופרש שם אנזים מיוחד המבטל את פעולתו של החומר המונע, ואז הפיצוץ מתרחש. סילוני הנוזל הלוהט והמבאיש נורים בעוצמה רבה לעבר האויב.
מכאן, שהחיפושית מייצרת בגופה ארבעה חומרים כימיים שונים. כל אחד בהרכב מסויים וייחודי, המתאים בדיוק נמרץ לפעולה המתואמת ביניהם.
באיזו אוניברסיטה היא למדה כימיה? איך היא בנתה בגופה את מקומות האיחסון המתאימים לחומרים הכימיים ואת תאי הפיצוץ העומדים בדיוק בלחץ הדרוש? וכיצד יודעת החיפושית לבצע את הפיצוץ בצורה מדוייקת ומבוקרת? הוא אינו חזק מדי – כי אז היתה החיפושית עצמה מתפוצצת, ואינו חלש מדי – כי אז לא היה הסילון פורץ בעוצמה מספקת. כיצד היא תכננה את התזמון המדוייק לפעילות המערכת המורכבת, הפועלת ביעילות מדהימה, בדיוק בחלקיק השנייה הדרוש להדיפת האויב המזנק אליה?
טביעת אצבעותיה של התבונה העליונה ניכרים בבהירות.