החלומות שעוררו את כעס אחי יוסף, שגרמו למכירתו לעבד ושהביאו לניסיונותיו הקשים בבית פוטיפר ולמאסרו הממושך – כולם התגשמו כתוצאה ישירה של אותה מכירה… עתה כל אחיו עומדים ומשתחוים לפניו ארצה, כאותן אלומות שראה בחלומו.
למעשה, כל המשתתפים היו כלי משחק ביד ההשגחה העליונה: האחים שחשבו לסכל את החלומות על ידי מכירת אחיהם לעבד, המדיינים והישמעאלים, פוטיפר ואף אשתו. גם הזבוב שנפל לכוס פרעה והאבן שמצאה את דרכה אל פתו של פרעה, והביאו למאסרם של שר האופים ושל שר המשקים. חלום השרים וחלומות פרעה, כל אלה היוו אבני דרך ביד ההשגחה העליונה. למעשה, גם העם המצרי – אומה שלמה זכתה לשבע שנות שפע שלא היו כמותן, והתייסרה בשנים של רעב, כדי להגשים את חלומו של הצדיק!
ה', שוכן מרומים מכוון את אורחותינו לייעוד הידוע לו בלבד. בסוף, בבוא הגאולה השלמה, ייפקחו עינינו ונראה כמה טובות עשה ה' עמנו, כיצד אחז בידינו והנחה אותנו בדרכנו!
הדבר נכון לגבי חיי הפרט, ונכון גם לגבי הכלל. לא היה מאורע נורא יותר ומזעזע יותר מאשר המצור, הרעב, חורבן בית המקדש, נהרות הדם והגלות האיומה. להפתעתנו, הנביא מגלה לנו, בדבר ה', כי הדברים התרחשו מתוך התחשבות מיוחדת: "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם נאום ה', מחשבות שלום ולא לרעה". חז"ל מגלים לנו, שחסד מיוחד היה טמון בהקדמת החורבן. החורבן התרחש לפני שגודש העבירות יכריע את הכף לכיליון גמור, חלילה. בעת החורבן היה גם חסד מיוחד בשפיכת החימה על העצים ועל האבנים של בית המקדש, כך הופחתה עוצמת המכה שניחתה על האנשים עצמם. חסד מיוחד היה בגלות יהויכין שקדמה לגלות צדקיהו. בגלות זו הוגלו תלמידי החכמים לבבל כדי לבצר שם מקום תורה ולהניח תשתית רוחנית לעם הגולה שיבוא בעקבותיהם.
ההשגחה האלקית מסמנת מטרות, והמהלכים מובילים אליהן בסידרת צעדים שיובנו לבני האדם המע
באופן דומה מצעידה אותנו ההשגחה העליונה לקראת הגאולה השלמה. דוד המלך קובע: "בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים" (תהילים קכ"ו, א'). התהליך יהיה דומה לחלום. בחלום רואים קטעי דברים מעורבים, תלושים, לעתים מוזרים. כשמתעוררים, מתחילים למקם את הפסיפס ולחברו: אמש ראיתי דבר פלוני, שמעתי משהו, חשבתי על משהו, אט אט מבינים מה חלמו ועל מה. במקביל לכך, גם בגלות, הכול נראה עקור, תלוש ומעורב. רק בבוא הגאולה השלמה, בסופה של הגלות, יובן כל צעד למפרע, על מה ולמה הוא בא.
