יהודה התפלל בסתר ליבו לאלוקים שיצליח בפנייתו אל המושל. היו בפניה זו מילות פיוס, להרגיע את רוחו הסוערת והזועמת של המושל המצרי, וכן נחישות להלחם עד הסוף על חייו ועל חירותו של בנימין אחיו.
האחים לא זיהו שמאחורי דמותו של מושל מצרים, המאשים אותם בריגול ובגניבה, ניצבת דמותו של יוסף אחיהם. האווירה בפגישה זו היתה טעונה מתח רגשי גבוה, על סף התפרקות הרסנית.
והנה, ברגע השיא של הדרמה, כשאפשר היה למשש בידיים את המתח ואת העויינות, הלם יוסף באחים המתבוננים בו בבעתה, בהודעה הדרמטית והמפתיעה: "אני יוסף, העוד אבי חי?" "ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו".
מדוע נבהלו אחי יוסף? מה גרם להם לשיתוק היכולת להגיב ברגע הראשון?
זו היתה ההכרה הנוראה בטעות חייהם. לפתע נוכחו לדעת, ששגו ביחסם כלפי יוסף. בעת שמכרו אותו, הם האמינו בצדקת דרכם, ואמרו איש לאחיו: "ונראה מה יהיו חלומותיו". עתה הם עמדו מולו, והנה, התגשמו חלומותיו: הוא אכן מושל מצרים!
כאשר אדם מגלה בבוקר בהיר אחד שטעה בכל מהלך חייו, הוא חש בושה צורבת שאינה נותנת לו מנוח. האחים עמדו בארמון המצרי, ומול עיניו הבוכיות של יוסף, חשו עצמם מלאי בושה.
הם יראו מפני יום הפקודה – יום המוות – בו הם עתידים להתייצב מול האמת המוחלטת. אמת שלא ניתן להערים עליה בהצטדקויות ובסיפורים, המתרצים כל התנהגות כושלת. בושת האחים ברגע הקריטי הזכירה להם, שכל אדם עתיד לעמוד מול רגע זה, ואם לא יתכונן מראש כראוי, בושה תכסה את פניו.
תחושה נוספת עולה מן הפסוק:
יוסף הכריז: "אני יוסף!"
העוקב אחר פרשיות השבוע יודע, שהאחים, בשהותם במצרים, היו נבוכים מאד. הם לא קלטו את פשר התנהגותו המוזרה של המושל המצרי. מדוע הוא מאשים דווקא אותם בריגול? מדוע בדרך חזרה הם מגלים בתוך שקי התבואה שלהם את הכסף ששילמו בעד התבואה? מדוע המושל רוצה לראות את בנימין? והרי הוא לא ביקש זאת מאיש מבין המוני האנשים הרעבים שבאו לקנות תבואה במצרים, אף שגם הם השאירו אחים קטנים בביתם? מדוע הוא עורך לכבודם משתה מלכותי בביתו הפרטי? כיצד השתלשלו הדברים, שדווקא בנימין, שהתחבב על המושל, הוא זה שגנב את הגביע?
הם חשו שנקלעו אל תוככי טירוף מערכות מוחלט, חסר מוצא.
לפתע, בהישמע המילים: "אני יוסף", סרו כל השאלות בבת אחת. שוב הם לא נזקקו לכל הסבר. שתי המלים הללו הרימו את המסך, פיזרו את העשן שאפף את המאורעות. לפתע הם הבינו הכל.
כתב על כך "החפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין):
גם אנו, כאחי יוסף, מתרוצצים על פני תבל נבוכים, מלאי שאלות כרימון. ההנהגה האלוקית אינה מובנת לנו. מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? מדוע שולט הרע בעולם? מדוע עם ישראל סובל? ועוד. אולם, ביום הגאולה, כאשר תישמע מקצה העולם ועד קצהו בשורת האמת: "אני ה'" – יורם הפרגוד וכל השאלות תעלמנה כלא היו. הכל יבינו את המתרחש מתוך מבט חדש, ממש כאחי יוסף!
הרי לנו שתי דוגמאות לעיון בפרשה, דוגמאות שנחצבו מממד נפשי אחר, גבוה יותר, אישי יותר.
