מצרים העתיקה היתה שטופה בעבודת אלילים. היא עבדה לשמש וליאור, לכבש ולחתול. נהתה אחרי חרטומים ומכשפים, איצטגנינים ובעלי אוב. לכמרים הוענק מעמד על – הם היו בחצר המלכות ושימשו יועצים רשמיים למלך, לפרעה.
באותו בוקר הוזעקו כולם לחצר המלך, שמעו מפיו חלום כפול. ניסו לפותרו, זה בכה וזה בכה, ולא נכנסו הדברים ללבו. לבסוף נזכר שר המשקים בנער עברי הנמק בבור כלאו, קרבן עלילת שוא. מיד הריצו את יוסף, גילחו את שערותיו והחליפו את בגדיו. והנה, הוא ניצב בארמון המלוכה, כשעיני הכול נשואות אליו. פרעה, המלך האדיר, שואלו במו פיו: האמת היא שאתה החכם מכול? "חלום חלמתי ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו!"
מה עונה יוסף? "בלעדי". רש"י מפרש: אין החכמה משלי!
מדוע הוא עשה זאת? מדוע הצטנע? הרי זה עתה יצא מבור הכלא, ועדיין לא קיבל חנינה. במקום לאחוז בהזדמנות הפז שנקרתה לפניו ולפתח את תלותו של פרעה בו, לאשר כי מומחה הוא מאין כמוהו לפתרון חלומות, הגדול מכולם – מצהיר הוא שאין החכמה שלו, ויש בלתו…
מדוע עשה זאת?
הוא עשה כן, כי יהודי הוא, וזוהי הנקודה המייחדת אותו. ישראל נמשלו ללבנה שאין לה אור עצמי, אלא היא מקבלת את אורה מהשמש. יהודי יודע שכל אשר לו – הבורא חננו. העושר, הכבוד והחכמה – של ה' הם. אברהם אבינו, שמסר את נפשו על אמונתו, שעמד בהצלחה בעשרה נסיונות, שהיה נביא, עשיר ונכבד, גם הוא אמר: "ואנוכי עפר ואפר". משה ואהרן, שני ענקי האומה, אמרו: "ונחנו מה". דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אמר: "ואני תולעת ולא איש". לעומתם, פרעה, נבוכדנצר וחירם מלך צור, עלתה להם גדולתם לראשם. הם הכריזו על עצמם כאלילים חיים! גם אלכסנדר מוקדון הורה לפסל את דמותו, כשהוא מחזיק בידו את כדור הארץ.
מה רב המרחק בינם לדרך היהדות הנאצלת! כמה גדול ההבדל בינם לבין יעקב אבינו בחיר האבות, שאמר בשפל רוח: "קטונתי"! יעקב אף ציוה שיעלוהו מיד לאחר פטירתו לארץ ישראל ולא יקברוהו במצרים, אפילו לפי שעה, כדי שהמצרים לא יעשוהו לאחר פטירתו לעבודה זרה, על כרחו!
התורה נצחית היא, ולקחיה מתייחסים לכל דור. על כל אדם להחליט באיזה צד של המתרס הוא עומד: בצד של יוסף או בצד של פרעה. האם הוא אומר "בלעדי", או שמא הוא מחשיב את עצמו כאילו אין בלתו. נתאזר בענוה, ונזכה לטובה רוחנית וגשמית כיוסף.
