כאשר הגיע יצחק לפרקו, ואברהם ביקש להשיא לו אשה, הוא אינו נאות להשיאו אשה מבנות העם הכנעני.
אליעזר, נאמן ביתו של אברהם, יוצא לחרן למלא את המשימה. שם הוא תר אחרי אשה שתהיינה הליכותיה תואמות לביתו של אברהם, עמוד החסד. שם, בחרן, הוא מוצא את רבקה העונה לדרישות אלו.
רבקה גומלת חסד. אליעזר ביקש מעט מים להרוות את צמאונו, ואילו היא מציעה ואף פועלת להרווית צמאונם של הגמלים. אף היא כאברהם נכונה לרוץ ולטרוח למען אנשים שכלל לא הכירה.
קו משותף נוסף נמתח בין אברהם אבינו לבין רבקה. "ותמהר ותורד כדה… ותמהר ותער כדה אל השוקת, ותרץ עוד אל הבאר" (בראשית כ"ד, מ"ו). לפנינו מהדורה נוספת של זריזות בעשיית החסד, זריזות המוכיחה על הרצון הפנימי הפועם בלבו של גומל החסד.
היא ניצבת במקום, עד אשר כילו הגמלים לשתות ומפקחת שמא יחסר להם דבר מה. מעשה זה מקביל למעשיו של אברהם הניצב לפני אורחיו, נכון למלא את כל מחסורם. כך נוהג מי שהחסד טבוע בנפשו.
כאשר אליעזר שואל: "היש בית אביך מקום לנו ללין?" (בראשית כ"ד, כ"ג), רבקה מוסיפה ומציעה מעצמה: "גם תבן גם מספוא רב עמנו, גם מקום ללון". אליעזר ביקש רק אכסניה ללינה, ואילו היא מציעה גם מזון ומספוא. אליעזר ביקש רק "ללין", לינת לילה אחד, ואילו היא מציעה מקום "ללון" – לינות הרבה.
זהו סוד הריבוי והשפע של מי שמגלם את דמותו של איש חסד אמיתי. הוא יורד לנבכי נפש הזולת, ומשם הוא חושף את אשר חסר לזולת ומנסה לספקו.
צא וראה מה בין רבקה לבין לבן אחיה. גם לבן רץ לקראת אורחו: "וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין" (בראשית כ"ד, כ"ט), אולם מה רב השוני הקיים בין הריצות! אצל רבקה הכול נובע ממקור חסד טהור, ואילו לבן: "למה רץ, ועל מה רץ? 'ויהי כראותו את הנזם', אמר: עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון" (רש"י). לא הכנסת אורחים היתה כאן, אלא רדיפת ממון הנובעת מתוך מניעים אנוכיים.
לבן פונה לאורחו באדיבות: "למה תעמוד בחוץ, ואנוכי פיניתי הבית" (בראשית כ"ד, ל"א). אולם מה טיבה של "אדיבות" זו? לבן פינה את הבית – מעבודת אלילים. לא אדיבות היא זו, אלא אפילו את אלוהיו מוכן הוא לפנות מביתו, כדי להרוויח כסף מהאורח העשיר.
עד שלא נוכח אליעזר, שמעשי רבקה אינם נובעים מבקשת גמול, עדיין לא היה בטוח אם מעשים טהורים של חסד לפניו. אולם רבקה הוכיחה את עצמה, שאכן ראויה היא להיכנס לביתו של אברהם איש החסד ולהיות אם לאומה שאחד מסימניה הוא "גומלי חסדים".
