האנושות כולה נרתמה למשימה אחידה. לאורך כל ימי חייו צובר האדם נכסים, עושר וכבוד. "ערכים" אלו הינם חזות הכל. לא אחת, כאשר "נקלף" אידיאלים, נגלה מאחוריהם את האדם הקטן המתבצר בפינתו ומשתדל להרחיב את האימפריה הפרטית שלו. לרוב, גם תנועות שחרור לאומיות וגם צעדים הומניטאריים מוכתבים על ידי אהבת האדם את עצמו.
הפסוק מדגיש שכל אותן מגמות, זמניות הן. כל הקשור אל החומר עתיד להתבטל. הזמן חולף במהירות, ולפתע האדם ניצב באחת התחנות האחרונות של חייו. במבט לאחור, כפי שהדברים נראים מאותה תחנת חיים, אובד ברקם של קניינים רבים. הריצה הבלתי פוסקת להישגיות, לצבירת ממון, לעמדות כח – כל אלו נראים עתה זניחים.
"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא" – יראת השמים ושמירת המצוות הן כל האדם. רק אותן נושא האדם בעת המעבר מהעולם הזמני והחולף לעולם הנצח. רק בזכותן זוכה האדם לשכר ולאושר נצחי, באשר "כי זה כל האדם".
