החכמה עלולה להביא את בעליה לידי גאווה. לא אחת אנו שומעים חוות דעת של מלומדים שונים בתחום שלא השתלמו בו, וידיעותיהם בנושא זה אינן עולות על ידיעותיו של אדם מן השורה.
הכרת מגבלות החכמה וגבולותיה – גם היא לחכמה תיחשב. דווקא על החכם מוטלת החובה לנהוג במשנה זהירות ולבחון בשבע עיניים את מוצא פיו. עובדת היותו חכם מקנה משנה תוקף לדבריו, ומכאן נובעת חובתו להישמר ולדבר בצורה אחראית ואמינה
לא כל האנשים מבינים רמזים, לא כל האנשים אמונים על שפתם של החכמים. לכן, על החכמים להביע את דעתם באופן ברור מאוד, לא לומר דבר שאין הם בקיאים בו, ולא לנסות לעורר רושם כאילו הכל ידוע להם.
הענווה צועדת שלובת זרוע עם החכמה, וכבר הורו לנו חכמים: "מה שלא עשתה החכמה עטרה לראשה, עשתה הענווה עקב לסולייתה".