ביהדות, לא רק שאיננו רוצים "להרוס" מערכת יחסים, להיפך, אנו רוצים להפיק ממנה את כל מה שאפשר. אנחנו רוצים להפיק את המיטב מהחיים בכללותם. ומבחינה זו, איננו יוצאי-דופן. למעשה, לו עמדת בקרן רחוב, עצרת עוברים ושבים ואמרת להם, "אני עורך סקר. אנא, השב ב'כן', 'לא', או 'טרם החלטתי' לשאלה הבאה: האם אתה מעוניין להשיג את המקסימום בחיים?" סביר להניח שלא רבים היו אומרים לך שהם צריכים לחשוב על כך.
לו היית ממשיך ושואל: "איך אתה מגדיר 'מקסימום'?" היית שומע תשובות מגוונות הרבה יותר. עם זאת, רוב האנשים היו ודאי מסכימים עם גישת היהדות ש"מקסימום, מירב", אינו מתייחס לכמות אלא לאיכות, לא להיקף אלא לעומק. במילים אחרות, רוב האנשים באמת אינם מעוניינים ב"מירב", אלא ב"מיטב" של החיים. אנשים יהיו מוכנים לוותר על מספר רב של הנאות בינוניות תמורת מספר קטן יותר של הנאות עזות ועמוקות. בסופו של דבר, רוב האנשים הרגישים באמת, מעוניינים בשותף אחד לכל החיים, שעמו יוכלו לחוות בצורה העמוקה ביותר את החד-פעמיות של היחסים ויחד ליצור איכות מיוחדת רק שלהם.
כאשר שני בני אדם שותפים לחוויה שאיש מהם לא עבר קודם לכן, הרי זו איכות אמיתית. מכיוון שעיקר עוצמתם של היחסים הפיזיים נובע מהרגשות בין בני-הזוג, הרי שככל שרגשות אלה יהיו בלעדיים, כך תהיה האינטימיות בין השניים, שתחילתה במגע, ייחודית ומשמעותית יותר.
למעשה, יכול להיות לכך המשך נפלא עוד יותר, מכיוון שאם ידעתם קירבה פיזית רק זו עם זה, הרי שמבחינת המיוחדות של הקשר, אין למעלה מזה.
בעיקרו של דבר, כולנו רוצים משהו מיוחד. אולם בכל פעם שיש לך קשר פיזי עם מישהו לפני בן-זוגך ה"אמיתי", רגישותך מתקהה. כתוצאה מכך, אותו קשר אולטימטיבי יהיה ללא ספק, פחות מיוחד. אם כן מדוע רוב האנשים מקיימים מערכות יחסים, גם כשידוע להם שייתכן שלא יחזיקו מעמד? הרי בכך הם פוגמים באפשרות העתידית לחוות את ההנאה המקסימלית ביותר?
התשובה היא רבת-פנים. ראשית, לא ייאמן מספרם של האנשים, שכנראה, עד יום מותם, אינם מקדישים מחשבה רצינית לשאלה מהו ה"מיטב" בחיים, שלא לדבר כיצד משיגים אותו. שנית, אפילו האדם הוא אדם חושב, סביר להניח שהוא לא ישקול לנהוג בדרך הנראית לו זרה לגמרי, הגיונית ככל שתהיה. שלישית, גם אם אפשרות זו היתה נשקלת בידי מישהו, החברה אינה מקילה על זאבים בודדים. היא מפעילה לחץ כמעט בלתי-אפשרי להיות "נורמלי", על-פי הגדרת ה"נורמליות" המעודכנת לאותה שעה.
ולבסוף, התשובה הברורה ביותר היא: לא כל מי שניחן במספיק בטחון כדי להיות עצמאי בדעותיו, ניחן גם בכוח רצון הנדרש כדי לדחות סיפוקים מידיים, אפילו אותם סיפוקים הם מזעריים, לעומת אותה הנאה שהוא עתיד לאבד בעטיים.
כדי להצליח בחיים אתה צריך את הדברים הבאים: ידיעה ברורה של היעד שלך, אסטרטגיה שתשמש אותך להשגתו, אומץ לב לעמוד על הדברים שאתה משוכנע בהם ומשמעת עצמית. מי שמצוייד ביתרונות אלה, בנוסף לנחישות ולרצון לחוות את ההנאות היסודיות והעמוקות ביותר בחיים, לא יהיה מוכן להתפשר. הוא לא יאמר: "אז מה קרה? אקריב מעט איכות וחד-פעמיות בעתיד. מספיקים לי שבעים אחוזים של חיים איכותיים עם מי שאבלה את שארית חיי לצידו".
היהדות מיוחדת בכך שהיא אינה מסתפקת במס שפתיים מבוייש בכל הקשור לאידיאל זה. היא דורשת שלא להתפשר ולהפסיד. היהדות מבקשת שתוותרי על יחסים זמניים שרק יפחיתו מעוצמת הייחוד של הקשר האולטימטיבי, למעשה היא מכוונת אותך לטוב ביותר שיש לחיים להציע.