כששב רבי איסר זלמן מלצר בערב שבת קודש, מבית המרחץ לביתו, נזכר כי היות ולא הספיקו בגדיו להכנס לתא אחד, השתמש גם בתא הסמוך. שמא, חשב, מאחר שהשתמשתי בשתי תאים, תפסתי מקום של אדם אחר…? אין לי עצה אלא לשלם לבעל המרחץ כרטיס נוסף.
ראה אחד מתלמידיו את צערו והציע שילך הוא לשלם לבלן. אולם ר' איסר זלמן דחה את עזרתו באומרו: "הרי דין מפורש הוא כי הגוזל מחברו לא די לו שישיב את הגזילה, אלא שעליו גם לפייסו. אם כן, מחוייב אני בעצמי לעשות כן".